דפלציה

תהליך של ירידה כללית ברמת המחירים והשכר במשק בשל ירידה בביקוש, או בהוצאה הכללית, ביחס להיצע של סחורות בשוק. המונח 'דפלציה' מציין, בדרך כלל, את הצד המוניטרי של התהליך, בעוד המונחים 'שפל כלכלי' או 'משבר' מציינים את התופעה הריאלית (השווה: דיסאינפלציה). הדפלציה אמנם מגדילה את כוח הקנייה של הכסף, אך היא נחשבת לבלתי-רצויה – כמו גם התופעה ההפוכה, אינפלציה – משום שהדבר נובע בדרך כלל מירידת ביקוש, הגורמת לצמצום ייצור ולירידה בתפוקה, המביאים לאבטלה של גורמי ייצור ולפיטורי עובדים, שבעקבותיהם יש ירידות נוספות בביקוש. העובדה שדפלציה מלווה לרוב באבטלה הופכת אותה לבעיה פוליטית קשה, ולכן בדרך כלל מדיניות הממשלות היא למנוע אותה. גורם חשוב, אם כי לא יחיד, לדפלציה – כמו גם לאינפלציה – הוא שינוי בכמות הכסף במשק לעומת כמות הסחורות והשירותים בו. הווה אומר: זהו מצב של חוסר שיווי משקל כלכלי, שבו צמצום היקף אמצעי התשלום גורם לירידה ברמת המחירים. צמצום זה בא בדרך כלל כחלק ממחזור העסקים לאחר תקופת פעילות מוגברת; או כתגובה על אינפלציה גבוהה שלבלימתה ננקטה מדיניות אנטי-אינפלציונית שהחטיאה את יעדה; או כאמצעי להקטין את הביקוש למוצרים מיובאים. כחלק ממחזור העסקים זהו התהליך שבו עודף סחורות שנוצר בעת הגאות לוחץ על המחירים ואלה יורדים, וכתוצאה מהשפעת המכפיל נוצר לחץ דפלציוני גובר והולך. התאוששות מדפלציה יכולה לבוא בצורה "טבעית", על פי המסלול של מחזור עסקים, או בצורה מכוונת על ידי מדיניות אנטי-דפלציונית של הממשלה. שיעור הדפלציה נמדד על ידי השוואתו למדד מסוים, בדרך כלל למדד המחירים לצרכן.