במהפכת אמצעי התשלום שעוברת על ישראל יש רפורמה אחת שכשלה – זו שכפתה על הבנקים למכור את מכשירי המזומנים האוטומטיים. עכשיו מנסים להפיל את מחיר הכישלון על היחידים שהזהירו מפניו
מאת משה פרל, מנכ"ל איגוד הבנקים
בתקופה האחרונה עובר שוק אמצעי התשלום בישראל מהפיכה, שכבר היום שמה את הצרכנים במרחק שנות אור מהמקום בו היו ממש לפני כמה שנים, בכל האמור לשימוש במזומנים וכרטיסי הפלסטיק לסוגיהם. למרות שזו רק התחלת הדרמה שתתחולל בעולם התשלומים, כל לקוח של בנק כבר חש את השינוי בחיי היום יום.
חלקה הראשון של המהפכה נובע מהשוק עצמו. השינויים הטכנולוגיים מאפשרים לנו יותר ויותר אפשרויות דיגיטליות לביצוע תשלומים ולהעברת כסף; מערך המכשירים האוטומטיים למשיכת מזומנים של הבנקים בישראל משתכלל ומונגש לאוכלוסיות עם מוגבלויות; במערכת הבנקאית תמצאו שירותים כמו שליפת מזומן מהמכשירים האוטומטיים גם ללא כרטיס, או יכולת לאפשר לאדם אחר למשוך כסף מהחשבון שלך באמצעות המכשירים האוטומטיים. לצד כל אלה, יותר ויותר רשתות קמעונאיות מציעות גם הן שירותי משיכת מזומנים – החל מתחנות דלק וכלה ברשתות השיווק הגדולות. המזומן נחוץ פחות וזמין יותר מאי פעם.
לצד האבולוציה של השוק, דוחף גם בנק ישראל לאותו כיוון ממש באמצעות הסדרה בלתי פוסקת של מערך המכשירים האוטומטיים. כמה תעלה משיכת מזומנים? אילו הנחות יינתנו לאוכלוסיות מוחלשות? איך תראה הפריסה הגיאוגרפית של המכשירים האוטומטיים? מה קורה אם סוגרים סניף? הפיקוח על הבנקים היפר-אקטיבי בנושאים האלה.
יש רק רפורמה אחת שלא הצליחה בנושא הזה – זו שנקטה בה רשות ההגבלים העסקיים לפני שלוש שנים כאשר כפתה על שב"א (חברה בבעלותם של הבנקים) למכור את מכשירי המזומנים האוטומטיים שהיו בבעלותה לגורמים פרטיים. מדובר ברפורמה שבמסגרתה דרשה רשות ההגבלים משב"א למכור 286 מכשירים שהיו פזורים בבתי חולים, מחנות צבא, אוניברסיטאות, מרכזים מסחריים ומקומות ציבוריים דומים. בבנקים חשבו שזה רעיון לא חכם מבחינה צרכנית. ניתוחים הראו כי שירותי משיכת מזומנים על ידי מפעילים חדשים לא תשחק לטובת הצרכנים, אבל המדינה לא השתכנעה והרפורמה יצאה לדרך.
ומה באמת קרה למחירים במכשירים הפרטיים? בדיוק מה שצפו במערכת הבנקאית. הם לא ירדו, וככל הנראה חלקם אף התייקר. אבל מה שמדהים בסיפור הזה הוא לא תוצאותיה הכושלות של הרפורמה. חבל, אבל קורה. מה שמדהים זה מה שמתכוונת המדינה לעשות בעקבותיהן.
בכנסת מתגבשת בימים אלה יוזמה לחייב את הבנקים לפרוס מכשירים במקום אלה שעברו לידיים פרטיות. הכרחנו אתכם למכור לידיים פרטיות מכשירי מזומנים וזה לא עבד לנו? אז עכשיו נכריח אתכם להקים מערך חדש!
אבל אפילו הרעיון הציני הזה מדהים פחות ממה שעולה כשמתבוננים במציאות הפשוטה של מערך מכשירי המזומנים בישראל. למה? כי אין בו שום כשל. אפשר להמשיך ולזגזג כמה שרוצים בין רפורמות, אבל זה לא ישנה את העובדות: מספר מכשירי המזומן האוטומטיים של הבנקים בישראל הוא מהגבוהים ביותר בעולם פר תושב. למען האמת חוץ משלוש מדינות (קנדה, פורטוגל ואוסטרליה) המערכת הבנקאית בישראל פורסת מכשירי בנק אוטומטיים יותר מכל מדינה אחרת. בארץ יש 128 מכשירים בנקאיים לכל מאה אלף תושבים. הממוצע בעולם הוא 89 מכשירים.
יותר מזה – האופן שבו משתמש בהם הציבור די מתון. הישראלי הממוצע מושך מזומנים ממכשיר בנק אוטומטי 14 פעמים בשנה, כלומר בערך פעם בחודש (ועל רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות זה יילך ויירד). תראו לי מישהו שלא מזדמן לפחות פעם בחודש למכשיר משיכת מזומנים של המערכת הבנקאית.
אז מה היה לנו? מדינה צפופה עם מערכת בנקאית שמציעה יותר מכשירים מרוב מדינות העולם פר תושב; מחירים זולים ומפוקחים של השירותים שלהם; יותר ויותר חלופות קמעונאיות ודיגיטליות שמתחרות בהם; רפורמה כושלת אחת; ויוזמות חדשות שלא יחמיצו אפילו במקרה האבסורדי הזה להפיל את מחיר הכישלון על היחידים שהזהירו מפניו.