עיון ראשוני בהמלצות הצוות בראשות המפקח על הבנקים (הוועדה לבחינת התחרותיות) מלמד כי מדובר בסדרת המלצות בעלות השפעה רחבת היקף, ואנו בודקים כעת את משמעותן לעומק. ברור לחלוטין, כבר מקריאה שטחית, כי מדובר בשינוי משמעותי של כללי המשחק ובפגיעה קשה ביותר בהכנסות הבנקים.
חשוב לציין כי ועדת זקן מאששת את הטענות שהעלנו בעבר, וקובעת גם היא כי מחירי השירותים הבנקאיים שמשלמים משקי הבית בישראל, אינם גבוהים. הוועדה קובעת כי כוח השוק המופעל על משקי הבית בישראל נמצא בירידה בשנים האחרונות והוא אף נמוך מזה המופעל על משקי בית באירופה. למסקנה דומה מגיעה הוועדה גם מניתוח מרווחי הריבית בישראל, שנמצאו דומים לאלה שבעולם.
קביעות אלה מצטרפות למסקנה באשר למחירי עמלות העו"ש, שאף הם זולים בישראל ביחס לממוצע העולמי.
תמוה מדוע, למרות ממצאים אלה, בוחר המפקח על הבנקים להכות בידו האחת באופן כה נוקשה בהכנסות הבנקים, בה בשעה שבידו האחרת הוא כופה עליהם מהלכים נרחבים להגדלת ההון.
ריבוי הרפורמות שבוצעו בשנים לאחרונות במערכת הבנקאות חייב לקחת בחשבון את הסביבה העולמית הקשה והמורכבת שבה פועל המשק הישראלי בארבע השנים האחרונות, ולמרבה הצער – ככל הנראה – גם בעתיד הקרוב. מאז 2008 התמוטטו למעלה מ-400 בנקים בארה"ב ורק באחרונה החליטו ממשלות אירופה להזרים סכום הגבוה משמעותית מתקציב מדינת ישראל, מכספי משלם המסים האירופי, כדי למנוע התמוטטות של בנקים, בהמשך לתוכניות חילוץ בהיקף מאות מיליארדי דולרים לכמה ממדינות אירופה.
לאורך כל התקופה הזו הפגינו הבנקים בישראל חוסן ויציבות, שזכו להערכה עולמית, ומילאו תפקיד מרכזי בהצלחתו של המשק הישראלי לעבור את המשבר העולמי עם צמיחה חיובית, ללא צורך בפגיעה בציבור הרחב ובלי לגבות ממנו מחירים שונים מהמקובל בעולם.