עידן הריבית המזערית במשק, שהכניס את החוסכים שונאי הסיכון לדילמת השקעות קשה, הוביל לאחרונה לפדיונות משמעותיים של קרנות נאמנות כספיות על ידי הציבור. מבחינה מהותית מדובר בעוד נגזרת של המצוקה שחווה כבר כמה שנים המשקיע הסולידי, שמבין כי אין לו דרך אפקטיבית של ממש להשיא את חסכונותיו.
הזרם המדובר והמהדהד של השנים האחרונות ביותר היה זה של משקיעים שפנו מהשקעות פיננסיות להשקעות בנדל"ן, אך לצדו של זרם זה אנו חווים קילוחים נוספים. האקטואלי שבהם הוא זה של משקיעי הקרנות הכספיות, שלאחר הורדת הריבית האחרונה של בנק ישראל, מצאו את עצמם במצב בו השכר שהם משלמים למנהל ההשקעה שלהם, גבוה מהתשואה שהוא מסוגל לנפק להם.
לאחרונה, נשמעות טענות במדיה לפיהן יועצי ההשקעות בבנקים פועלים בניגוד לאינטרס של הלקוחות באמצעות הטיית כספם מקרנות כספיות למוצרים רווחיים יותר לבנק כמו פיקדונות, קרנות נאמנות המתגמלות את הבנקים בעמלות הפצה גבוהות יותר וכד'.
מדובר בטענות שחלקן מופצות על ידי גופים אינטרסנטים בשוק ההון, ולא רק שהן מנותקות מהמציאות, הן גם מסוכנות ומאיימות על הנכס החשוב ביותר של מערכי הייעוץ של הבנקים – אמון הלקוחות.
מערכי הייעוץ של הבנקים פועלים כיועצים אובייקטיבים על פי חוק. היועצים קיבלו את רישיון העבודה שלהם מרשות ניירות ערך והם מפוקחים באופן הדוק ביותר על ידי הרגולטור. במילים אחרות – חובת הנאמנות שלהם כלפי הלקוח איננה נשאבת רק ממערכת היחסים המסחרית בין בנק ללקוח, אלא קודם כל מתוקף העובדה שכך מורה להם החוק.
המציאות בשוק ההון העמידה את הנאמנות הזו בכמה וכמה מבחנים בשנים האחרונות. כשבאו לעולם קרנות הנאמנות הכספיות כמוצר תחליפי לפיקדון בנקאי – מכרו אותן יועצי ההשקעות ללא שום אינדיקציה להעדפת המוצר הבנקאי.
יותר מזה – לפני כשנה וחצי, החליט בנק ישראל לאסור על גביית דמי ניהול חשבון ני"ע בקרנות הכספיות. למערכת הבנקאית היה כביכול אינטרס מובהק לגרום להוצאת כספי הלקוחות מקרנות כספיות. שהרי עבור כל שקל שעובר מקרן כספית לקרן מסוג אחר, הבנק יוכל לגבות עמלת ניהול חשבון ני"ע. ומה קרה בפועל? ההיפך. היקף הנכסים זינק מ-36 מיליארד שקל לסכום של 58 מיליארד תוך חצי שנה. גידול של 60%.
דוגמה נוספת? בחודש מאי 2013 נכנסה לתוקף רפורמה של רשות ני"ע להפחתת עמלות ההפצה שמשלמות קרנות הנאמנות למערכי ההפצה בבנקים. הפחתת העמלות פגעה בעיקר בעמלות ההפצה של הקרנות המנייתיות, שירדו מ-0.8% ל-0.35%. לכאורה, התמריץ של הבנקים לייעץ ללקוחות להשקיע בקרנות מנייתיות ירד. בפועל, גם כאן, זינקו נכסי הקרנות המנייתיות ב-53% והגיעו ל-8.9 מיליארד שקל בסוף אותה שנה.
ומה ועכשיו?
משקיעי הקרנות הכספיות מתחלקים בעיקר לשני סוגים – שונאי הסיכון, שרואים באפיק השקעות זה יעד, או מחפשי נזילות שרואים בקרן הכספית תחנת מעבר. נכון לעכשיו דמי הניהול הממוצעים בקרנות אלה עומדים על שיעור של 0.17% והריבית עומדת על שיעור של 0.1%. עלויות החוסך גבוהות מהתשואה הגלומה בקרן.
מכאן צצים סימני שאלה רבים שהתשובות עליהן שונות בין לקוח ללקוח. האם הוא מוכן לשלם על ודאות? האם סביבת הריבית תישאר? האם האינפלציה תחזור ותספק "מגן מס"? סימני השאלה כמעט אינסופיים וזה בדיוק מה שמעצים את חשיבות מערכי הייעוץ האובייקטיבי בעת הזו.
זה הרגע שבו הם צריכים להפעיל שיקול דעת ולהתאים את המלצתם לאופיו וצרכיו של הלקוח. בכל המבחנים שניצבו בפניהם מאז באו לעולם קרנות הנאמנות הכספיות, עמדו מערכי הייעוץ של הבנקים במבחן הנאמנות ללקוח. כך מעידות העובדות וכך הצהירה לא אחת גם רשות ניירות ערך המפקחת עליהם. מי שרואה את זרם הפדיונות הנוכחי ומייחס אותו לציניות ואין בילתה, לא רק שפוגע ללא כל הצדקה ביועצי הבנקים, הוא גם גורם נזק לציבור הלקוחות עצמם.