יו"ר בנק אגוד, זאב אבלס, מציע לעמיתיו להיערך למהפכות ה"קטנות" שישנו את פניה של המערכת הבנקאית בשנים הקרובות: תקנות באזל 2, שינוי מדיניות הטיפול בחובות בעיתיים והחקיקה בעניין הנטינג. יכולת ההסתגלות לשינויים היא מבחנה הגדול של המערכת
למעלה מעשרים שנה נמצא המשק הישראלי, ובעיקר שוקי הכספים וההון, בתהליך של רפורמות מתמשכות, החל מהוצאתם של קופות הפנסיה והגמל מחיקה החמים של ההשקעה באג"ח מיועדות וכלה ברפורמה האחרונה של "חקיקת בכר".
חלק מהרפורמות זכו אפילו בשם היומרני ה"מפץ הגדול". אני הייתי נזהר על רקע התהליך המתמשך להגדיר רפורמה כזו או אחרת בשם כה יומרני, אולם בהחלט ניתן לומר שבעשרים השנים האחרונות אנו נמצאים בתהליך של "מפץ מתגלגל".
חלק מהרפורמות נועדו לתקן עיוותים וכשלי שוק בתחומים שונים של שוקי הכספים וההון, עיוותים שלא תמיד הייתה תמימות דעים, האם אכן הם קיימים והאם יש מקום לתקנם וחלק נועדו להתאים את הרגולציה ודפוסי הפעילות למציאות המשתנה.
לצד הרפורמות, אשר השפיעו על תחומי ואופי הפעילות של שחקנים שונים בשוקי הכספים וההון, חלו תהליכים נוספים שהשפעתם רבה ושאינם קשורים ברפורמות שנעשו בארץ, כוונתי לתהליכים כלל עולמיים של גלובליזציה פתיחת שווקים והורדת חסמים על תנועות הון וכספים מצד אחד והגבלת פעילויות עקב מגבלות הנובעות מאיסור הלבנת הון מצד שני.
מי שסבור שהגענו בעניין זה של רפורמות אל המנוחה ואל הנחלה או אל "Steady State" מסוים אינו אלא טועה. די אם נעיין בפרק האחרון של דוח ועדת בכר על מנת שנגיע למסקנה שיש כר נרחב לביצוע רפורמות ל-20 השנים הבאות. אמנם הועדה המליצה לטפל ברפורמות העתידיות, אותן הגדירה כצעדים משלימים, עד יוני 2005, אולם נראה שבעניין זה יש "טעות הגהה" בדוח והועדה התכוונה ליוני 2025.
לאחר דברי רקע אלה אני רוצה להתמקד דווקא בשתיים שלוש הוראות רגולטריות שחלקן אמנם עדיין בצנרת שכן, פורסמו טיוטות שלהן, אולם להערכתי השפעתן על אופי פעילות התאגידים הבנקאיים והשלכותיהן על הפירמות העסקיות ועל המשק יהיו יותר משמעותיות מחלק מהרפורמות שהוגדרו כ"מפץ הגדול". ואני מתכוון ל: מה שקרוי הוראות באזל II – בעניין זה יצאה טיוטת קוים מנחים בסוף 2004; הטיפול בחובות בעייתיים – יצאה טיוטת הוראות נוהל בנקאי תקין באמצע 2005; והחקיקה בעניין הנטינג.
לפני שאתייחס להשלכות של יישום הנחיות אלה אתאר בקצרה את עקרונותיהן.
כידוע בנק מוגבל בהיקף האשראי אותו הוא יכול לתת לציבור. מגבלה זו נגזרת מהיקף ההון של הבנק והיא בנויה על נוסחה די פשטנית האומרת שעל הבנק להחזיק הון של לפחות 9% על אשראי רגיל ו4.5% על אשראי לדיור כנגד משכנתא.
ההוראה החדשה משכללת את הנוסחה וקובעת כי על הבנק להחזיק הון בגובה שונה כנגד כל לקוח ספציפי או כנגד קב' לקוחות הומוגנית כאשר גובה ההון הנדרש נגזר ישירות מהסיכון של אותו לקוח.
רמת הסיכון של הלקוח נגזרת ממכפלה של שני פרמטרים עיקריים האחד ההסתברות לכשל אשראי אצל הלקוח והשני גובה ההפסד הצפוי לבנק במקרה של התממשות כשל האשראי אצל הלקוח.
ההסתברות לכשל אשראי נגזרת ממצבו הפיננסי של הלקוח כאשר זה צריך להיות מבוסס על נתונים אובייקטיביים ובעיקר דוחות כספים וההיסטוריה העסקית של הלקוח ואילו תוחלת ההפסד נגזרת מתמהיל הביטחונות שנתן הלקוח לבנק ומיכולת הגבייה של הבנק.
אינני רוצה להיכנס לצדדים הטכניים של הנוהל אולם הוא יגרום להערכתי להגדלת ההפרשות לחובות מסופקים בבנקים ולהגדלת היקף החובות הבעייתיים ולכך יהיו השלכות על יחס ההון של הבנק ועל יכולותיו לתת אשראי לציבור. שינוי החקיקה בעניין הנטינג יאפשר לבנקים לבצע עסקאות ריפו מה שיקל על הבנקים להנזיל את תיקי האשראי שלהם.
השלכות מרחיקות לכת
ליישום ההוראות דלעיל יהיו השלכות מרחיקות לכת על התרבות הניהולית של סיכוני האשראי במערכת הבנקאות כמו גם על מבנה תיק האשראי של הבנקים ועל האשראי החוץ הבנקאי. בראש ובראשונה יצטרך תהליך קבלת ההחלטה על מתן אשראי ללקוח להיות מבוסס על מודל של הערכת הסיכון של הלקוח. מכיוון שהמודל יצטרך לעמוד במבחן סטטיסטי הוא יצטרך להתבסס הן על ניתוח הלקוח על פני ציר זמן והן על ניתוח הלקוח על ציר אופקי של פעילות הענף והסביבה העסקית בה הוא פועל . ניתוח כזה יצטרך להתבסס על מאגר נתונים פיננסיים עדכניים תוך השוואתם לאורך זמן לאחור וכן על נתונים ברמה ענפית ומקרו כלכלית. הדבר יחייב בנית מאגרי מידע על לקוחות ספציפיים בהיקף נרחב וזאת על מנת שתהיה אוכלוסיה בגודל מספיק מבחינה סטטיסטית על מנת להסיק מסקנות תקפות.
מכיוון שפרט לשני הבנקים הגדולים אין לדעתי בידי הבנקים האחרים היקף מספיק של מידע על לקוחות ועל התנהגותם לאורך זמן יחייב הדבר שיתוף של הבנקים שאינם נמנים על שני הגדולים במאגרי המידע ואכן הממונה על ההגבלים והמפקח על הבנקים אישרו בניה ושימוש במאגר מידע משותף כזה, לצורך בניה ותחזוקה של מדדים אמפיריים להערכת סיכון הלקוח.
כאמור ההון שהבנק יצטרך להחזיק כנגד סיכוני אשראי של לקוח ייגזר מרמת הסיכון של הלקוח הספציפי זה יביא לשינויים מפליגים במבנה תיקי האשראי של הבנקים. השינוי יתבטא בכך שלקוחות טובים יתומחרו בפרמיית סיכון נמוכה בעוד שלקוחות פחות טובים יתומחרו בפרמיית סיכון גבוהה, מה שלא תמיד קורה היום. יש להודות שכיום מושפעת פרמיית הסיכון של הלקוח בין השאר גם מאפקט ההילה ומיכולתו של הלקוח ללחוץ במו"מ. הלקוחות שלא יסכימו לשלם פרמיית סיכון גבוהה יידחקו לקבלת אשראי חוץ בנקאי. מאידך יוצרות התקנות החדשות העדפה ברורה של אשראי למשקי בית ואשראי לדיור בכך שריתוק ההון בגין אשראים מסוג זה יהיה נמוך יותר מזה של הסקטור העסקי והוא יתייחס לסוגי לווים ולא ללווים ספציפיים.
על אף העובדה שיישום באזל II במערכת הבנקאית נובע מהוראה רגולטורית, בחינה של הטמעת הנושא בבנקים שונים בעולם מראה כי המוטיבציה המרכזית והקצאת משאבים ניכרים לתחום דירוג האשראי אינה נובעת רק מהדרישות הרגולטוריות אלא מוכתבות גם על ידי הסביבה העסקית והתחרותית בה פועלים הבנקים. שיטות תמחור מדויקות המתבססות על הערכת הסתברות לכשל אשראי מביאות בסופו של דבר ליישום בפועל של מדיניות אשראי וניהול סיכוני אשראי בצורה המאפשרת הגשמה של תפיסות ניהוליות ויעדים אסטרטגיים של הבנק.
יישום הוראת באזל II יביא גם להגדלת השקיפות של פרופיל הסיכון של הבנקים ויאפשר להשוות בין בנקים בתהליכי הסיכון ובדרישות ההון וכתוצאה מכך יתקיים גם תמחור נכון יותר של מניותיהם .
על מנת להמחיש את עניין השפעת יישום ההוראה על התחרות ניתן להביא דוגמא מארה"ב שם קבעו הרגולטורים עם תחילת ההכנות ליישומו של נוהל זה כי הוא יחול רק על עשרת הבנקים הגדולים בארה"ב וכל האחרים ימשיכו לחשב את הלימות ההון שלהם לפי הנוסחה הישנה.
כעבור זמן לא ארוך באו הבנקים שלא היו אמורים ליישם את התקנה החדשה וביקשו להחיל עליהם את יישומה, נימוקם היה שהם יופלו לרעה בתחרות מול הבנקים הגדולים שכן יכולתם לתמחר בצורה נכונה את פרמיית הסיכון שנגזרת מההון שיש לרתק בגין לקוח ספציפי נפגעת ובכך אין הם יכולים לתמחר את הלקוחות בצורה נאותה ולקוחות בעלי סיכון נמוך יופלו אצלם לרעה. על רקע זה יש כיום חשיבה מחדש לגבי תחולת התקנה החדשה בארה"ב והמסקנות הנגזרות מכך, מכאן שבנק שלא יאמץ את התקנות על פי המודל המתקדם יפגע כושרו התחרותי בשוק האשראי.
כאמור החלת התקנות החדשות תביא ליתר רציונליזציה בתחום ניהול סיכוני האשראי במערכת הבנקאית אולם להערכתי נפתחה כאן הזדמנות למערכת הבנקאית ובעיקר לבנקים הבינוניים, אשר להם חסרון יחסי מבחינת היקף ההון, למכור שרותי ניהול של סיכוני אשראי . היכולות שיפתחו הבנקים בדרוג סיכוני האשראי של לקוחותיהם והערוץ שנפתח למשקיעים המוסדיים בעיקר לחברות ביטוח להעניק אשראי ללקוחותיהם, בצירוף היכולת לטיפול נכון בנגזרות אשראי תוך צמצום מרווח המסחר בהם ושיפור מחירים יאפשר לבנקים למכור שרותי דירוג ותחזוקה של סיכוני אשראי תוך לקיחת נתח בסיכון האשראי . יכולות אלה של הבנקים בצירוף מלאי המקורות שהצטבר אצל המשקיעים המוסדיים עקב הרפורמות בשווקים ייצרו שוק של אשראי משותף בנקאי וחוץ בנקאי . שוק שמרבית מקורותיו חוץ בנקאיים וניהולו יהיה בנקאי .
רגולטור – שים לב
למותר לציין כי אין כמעט משקיע מוסדי אשר יש בידיו כיום, או יהיו בידיו, הכלים לקבלת החלטות בתחום סיכוני האשראי כמו גם הכלים לנהל ולתחזק את תיק האשראי, כפי שקיימים כיום, ועל אחת כמה וכמה כפי שיהיו בעתיד עם יישום הוראות בזל, II במערכת הבנקאות.
מהלכים אלה שעד כה לא באו לידי ביטוי בשווקים יקבלו דחיפה עם היתקלותם של המשקיעים המוסדיים בכשל האשראי הראשון. כאמור הוראות באזל II מפלות לטובה מהיבט הצורך בריתוק הון את משקי הבית על פני הסקטור העסקי, דבר שיביא למוטיבציה גבוהה יותר מזו הקיימת היום להרחיב את הפעילות עם משקי הבית ולהגביר את היקף האשראי שניתן להם. אלה תחומי פעילות שיקבלו דגש חזק יותר באסטרטגיה השיווקיות של הבנקים.
כאן ברצוני להפנות את תשומת הלב של הרגולטור לפוטנציאל למיני רפורמה שתשפיע באופן מהותי על יכולת התחרות של הבנקים הבינוניים בתחום האשראי למשקי בית וכוונתי לחוק נתוני אשראי .
החוק במתכונתו הנוכחית אינו נותן את מלוא המידע כפי שנהוג בחו"ל לכן הרחבת מאגרי המידע המנוהל על פי החוק והכנסת נתונים רלבנטיים יותר לתוכו תתרום ליכולת הבנקים הבינוניים לחפות על חסרונם היחסי בתחרות בתחום זה.
חייבים לתת מענה
תהליכי הגלובליזציה והסרת החסמים בין השווקים במדינות השונות כמו גם המודעות של המשקיע הישראלי למה שנעשה בעולם מחייבים את היצרנים בשוק ההון לתת מענה לצרכים אלה של לקוחותיו.
על רקע זה אנחנו רואים מגמה הולכת וגוברת של ביקוש למכשירים פיננסיים החושפים את המשקיע בהם לנעשה בשווקים השונים בעולם. בעבר יכלו הבנקים למכור מכשירים כאלה מתוצרת בית באמצעות הקמת קרנות נאמנות מתאימות שלהם עצמם או משותפות עם גופים פיננסיים בחו"ל. כיום אפשרות זו נמנעת מהם ולכן על מנת להיות מספיק אטרקטיביים עבור לקוחותיהם אנו עדים לניצנים של תופעה הבאה לידי ביטוי בשיתופי פעולה עם גופים שהם מותגים פיננסים בחו"ל אשר מאפשרים להם להציע ללקוחותיהם מכשירים תחליפים מתוצרתם אשר ניתן להגדירם כפיקדונות כספיים ובכך הם יהוו תחרות לקרנות נאמנות.
אני סבור שלא רק בכל הנוגע לחו"ל מתפתחת ותתפתח על ידי הבנקים תעשיה של מוצרים תחליפים לקרנות נאמנות אלא גם בנוגע לכל הקשור בהשקעות בארץ נהיה עדים להתרחבות ביצירת פיקדונות מובנים הצמודים למדד כזה או אחר. הבעיה עליה יצטרכו להתגבר, ואני מניח שיצליחו בסופו של דבר, היא בעיית הסחירות של פיקדון כזה.
תופעה נוספת שנהיה עדים לה להערכתי הינה יצירת פיקדונות ארוכי טווח אשר יחליפו את קופות הגמל במיוחד, על רקע הירידה באטרקטיביות של קופות אלה ויצירת אפליה לטובת קופות הפנסיה.
כל זה יתפוס לדעתי תאוצה ויתרחב בצורה משמעותית לאחר ההתייצבות בבעלויות החדשות על קופות הגמל וקרנות הנאמנות ולאחר שיתבררו האסטרטגיות השיווקיות שלהם.
ברצוני להתייחס בקצרה לפעילות הבנקים הישראלים בחו"ל. להערכתי היא תתמקד בעיקר בבנקים הגדולים. על רקע התייחסות הרגולטורים לאפשרויות של הגדלת פלחי השוק של הבנקים הגדולים בארץ ועל רקע הסכומים שהצטברו אצלם עם מכירת קרנות הנאמנות וקופות הגמל נראה שהמוצא העיקרי הוא התפתחות לכוון שוקי חו"ל, אולם שלא כבעבר בו התפתחות הבנקים בחו"ל כוונה לשווקים בהם ניתן היה לגייס פיקדונות מקהילות יהודיות, הפעם יופנו הכיוונים ליעדים שונים אשר המרכיב העיקרי שלהם יהיה אזורים ומדינות בהם יהיה להם יתרון יחסי במתן שרותי בנקאות לאנשי עסקים ישראלים הפועלים באזורים אלה הן באופן ישיר והן באופן עקיף.
מספר מילים לגבי התייחסות עתידית להוצאות תפעוליות: ההוצאה התפעולית השנייה בגודלה בכל תאגיד בנקאי הינה הוצאה בגין מחשוב. הניסיון מראה כי בנית מערכת כזו המתחייבת אחת לכמה שנים הינה פרויקט יקר מסובך ועתיר סיכונים. ההתפתחויות הטכנולוגיות בצד הוראות רגולטוריות חדשות דוגמת באזל II וחוק איסור הלבנת הון המחייבות הרחבת המחשוב בתאגידים הבנקאיים מכבידה עוד יותר את הנטל אשר כאמור גבוה כבר בלאו הכי.
הנטל ההולך וגובר על רמת ההוצאות יחייב שיתוף פעולה בין הבנקים הבינוניים בתחום זה. עד היום התנגדו רשויות הפיקוח לשיתוף פעולה בין בנקים בינוניים לצורך מיקור חוץ של מערכות מחשוב. מודל זה של שימוש מספר בנקים בספק משותף לצורך מיקור חוץ קיים בהרבה מדינות בעולם כולל בארה"ב. בפינלנד קיים מודל של חברה הנותנת שרותי מחשוב לכל הבנקים כולל לבנק המרכזי. אפשרות כזו תאפשר לבנקים הבינוניים להתחרות ביתר יעילות בבנקים הגדולים.
ובמשפט אחד
לסיכום, בנקים הם בדרך כלל שמרנים ואינם אוהבים שינויים או רפורמות אולם צריך לזכור שבצד כל איום יש גם סיכוי עסקי והמבחן הוא ביכולת ההסתגלות של הארגון לשינוי ולהפיכתו לסיכוי עסקי. בדברי התייחסתי לדוגמא או שתיים הממחישות ניצול שינוי להפקת יתרונות עסקיים.