מאת: ד"ר יובל רבינוביץ'
קושי: 3 מתוך 5
זמן קריאה: 10 דקות

נעים להכיר: מדד חוסן

כאשר אנו בוחנים מערכת בנקאית כלשהי, לרוב נתייחס לשלושה מאפיינים מרכזיים: ריכוזיות, יעילות ויציבות פיננסית. אך בעוד ריכוזיות ויעילות הן מאפיינים שנחשבים קלים למדידה – יציבות פיננסית היא "מדע" מסובך בהרבה. הכל על מדד "חוסן" – הכלי החדש למדידתה של היציבות הפיננסית שפותח בבנק ישראל

כאשר באים לבחון מערכת בנקאית כלשהי, בוחנים, בדרך כלל, שלושה הביטים: מידת הריכוזיות של המערכת, רמת היעילות שלה והיציבות הפיננסית. אך בעוד ששני ההיבטים הראשונים זכו ל"טיפול" רחב ומעמיק הן בספרות המקצועית והן במישור המעשי, בנושא היציבות הפיננסית לא הצליחו עדיין למצוא שיטה אחידה ומקובלת בעולם לבחינת יציבות הבנקים. עם זאת, ברוב הארצות התעשייתיות פיתחו שיטות שונות לבחינת היציבות של המערכת הבנקאית. לאחרונה פיתח גם בנק ישראל מדד כזה שקרא לו "חוסן" והוא דומה באופיו ובשיטת האומדן למקובל בארצות המערב.

ישנם כמה הבדלים עקרוניים בין מדד ה"חוסן" הבודק יציבות לבין מדדי הריכוזיות והיעילות. הבדל ראשון הוא בצורת המדידה. כך למשל, אחד ממדדי היעילות מחשב את היחס שבין ההוצאות התפעוליות לבין ההכנסות המימוניות והתפעוליות. יחס זה ברור ומובן לכל וצורת חישובו אחידה, פחות או יותר, בכל הארצות. אולם מדד היציבות מבוסס בחלקו הגדול על שיקולים סובייקטיביים של הבודקים למיניהם (הרשויות המפקחות בכל מדינה). לכן, מטבע הדברים קשה למצוא אחידות ועקביות במדדי היציבות.

הבדל נוסף הוא שמדד יציבות מבטא למעשה את ההסתברות לקריסה בעתיד ואילו המדדים של ריכוזיות ויעילות מבטאים מצב קיים. הכנסת מרכיב אי-וודאות למדד היציבות ושיקולים סובייקטיביים באומדן, הופכים את המדד הזה לתנודות שמקורן לאו דווקא בשינויים כלכליים או פיננסיים.

שיטת החישוב של מדד החוסן בישראל, וגם בכמה ארצות אחרות, היא כזו ש"מתרגמים" ערכים מוחלטים של יחסים פיננסיים לציון ("איכותי"), מ – 1 עד 4 , כך שהוא מבטא רק את המיקום ולא את הגודל המוחלט ולכן הוא מצביע רק על הכיוון. לדוגמא, בנק שקיבל ציון 2.5 אפשר לומר עליו שהוא יותר "מחוסן" מבחינה פיננסית מאשר בנק שקיבל ציון 3.0 . אולם לא ניתן לומר שהוא יותר מחוסן ב – 20%. בנוסף, אין כל אפשרות לתרגם ישירות את הציון שהתקבל להסתברות לכשל או לקריסה.

המודלים המקובלים בעולם לחישוב החוסן הבנקאי מתחלקים באופן כללי לשניים. סוג אחד של מודלים מנסה לזהות סימנים מוקדמים לבנקים בעייתיים (Early Warning Systems – E.W.S). הסוג השני מבוסס בעיקרו על ביקורת המתבצעת במוסדות הבנקאיים על ידי חוליות ביקורת של הבנק המרכזי

(On Site Examination). כל מדינה אימצה לעצמה את היחסים ושיטות המתאימים לה אם כי רוב המודלים דומים בקווים הכלליים.

בניית מדד החוסן בישראל

מדד החוסן בישראל מורכב משש קטגוריות, בדומה לנהוג בארה"ב, שאפשר לסמנן בראשי תיבות באנגלית: CAMELS.
הלימות ההון (C).
איכות הנכסים וסיכון האשראי (A).
איכות הניהול (M).
רווחיות ותשואה להון (E).
חשיפה לסיכון הנזילות (L).
רגישות לסיכוני שוק (S).

לכל אחת מהקטגוריות הנ"ל נבחרו מספר יחסים פיננסיים, מתוך הדוחות הכספיים של הבנקים, שעל פי הניסיון של מדינות אחרות או לפי הספרות המקצועית, אכן מבטאים את חוסנם הפיננסי של הבנקים באותה קטגוריה. כך לדוגמא, בקטגורית הרווחיות (E) נבחרו היחסים: תשואה לנכסים (ROA ), תשואה להון (ROE) והתשואה המותאמת לסיכון (RAROC). יחסים אלה, כאמור, תורגמו לציונים מ – 1 עד 4 כאשר 1 מבטא ערך גבוה ו – 4 מבטא ערך נמוך.

על פי דוגמא זו חושבו, בשלב הראשון, יחסים פיננסיים אובייקטיביים בכל קטגוריה, בסך הכול כ – 25 יחסים. בשלב השני נעשה "תיקון" סובייקטיבי לכל אחד מהיחסים הללו. התיקון "העניש" בנקים שערכי המדדים שלהם היו נמוכים מערך מסוים שנקבע מראש והוסיף עוד ניקוד (שלילי) לאותו בנק. בשלב השלישי של חישוב מדד החוסן, שיקללו את הציונים שנקבעו בשלב הקודם על מנת לקבל ציון משוקלל אחד בכל אחת משש הקטגוריות. המשקלות שניתנו לכל אחד מהיחסים היו על פי שיקול הדעת הסובייקטיבי של מפתחי המודל בבנק ישראל ובהתחשב בתוצאות המודלים שמשתמשים בהם במדינות שונות, ועל פי הספרות המקצועית. לדוגמא: בקטגורית הרווחיות נתנו לתשואה מהנכסים משקל של 14% , התשואה להון קיבלה משקל של 56% והתשואה המותאמת לסיכון קיבלה משקל של 30%. המשקלים הללו היו זהים לכל הבנקים מבלי להתחשב בגודל הבנק או באופי נכסיו. בתום השלב הזה היה לכל בנק ציון אחד בכל אחת משש הקטגוריות.

בשלב האחרון של החישוב נתנו משקלים, סובייקטיביים ואחידים לכל הבנקים, לכל אחת מששת הקטגוריות כלהלן: הלימות ההון (30%), סיכון האשראי ואיכות הנכסים (30%), איכות הניהול (15%), הרווחיות (15%), החשיפה לסיכון הנזילות (5%), והרגישות לסיכון השוק (5%). הציונים של כל אחת מהקטגוריות חושבו על פי סולם מ – 1 עד 4, כאשר ציון 1 הוא הטוב ביותר. מכיוון שכותבי העבודה רצו להרחיב את הסולם מ – 1 עד 5, הם הפעילו פונקצית מעבר ביחד עם הכפלת הציון עם המשקל המתאים. סיכום התוצאות נתן ציון יחיד לכל בנק ולציון זה קראו: "חוסן הבנק".

תיאור הממצאים 

מדד "החוסן" שתואר לעיל חושב לגבי כל אחד מ – 22 הבנקים המסחריים הפועלים בישראל, ולשנים 2000-2003. לצורך הניתוח, חילק בנק ישראל את הבנקים לשלוש קבוצות:

  • חמש הקבוצות הגדולות על בסיס מאזן מאוחד (כולל הבנקים למשכנתאות, הפעילות בחו"ל וכו').
  • החברות הבנות השייכות לחמש הקבוצות הגדולות (בנק מסד, בנק ערבי, בנק יהב וכו').
  • הבנקים המסחריים העצמאיים.

ציוני מדד "החוסן" של הבנקים המסחריים לפי קבוצת התייחסות. ממוצאים משוקללים (1)

2000 2001 2002 2003
1. חמש הקבוצות הגדולות 2.76 2.96 2.95 2.70
2. החברות הבנות הבנקאיות 2.67 2.87 2.60 2.47
3. הבנקים המסחריים העצמאיים 3.00 3.55 3.36 2.96
ס"ה הבנקים המסחריים 2.77 2.99 2.96 2.70

(1) שוקלל על פי יתרת הנכסים המאזניים ועוד שווה ערך האשראי של הנכסים החוץ מאזניים.

 המסקנות העולות מהטבלה

לציונים שבטבלה אין משמעות רבה. זאת מכין שהציונים הם סדרתיים (Ordinal). לדוגמא, אי אפשר לדעת במדויק למשל, מהי ההסתברות לקריסה בציון של 2.70. יתר על כן, אין לדעת אם השיפור בשנת 2003 היה אכן משמעותי לעומת 2002. אפשר לקבוע רק את הכוון .

השנה הגרועה ביותר לכל המערכת הבנקאית מבין ארבע השנים שנסקרו הייתה שנת 2001. שנה זו אכן הייתה הגרועה ביותר מבחינת הצמיחה הכלכלית של המשק. עם זאת, התוצר העסקי המשיך להצטמצם גם בשנת 2002 ואף יותר מאשר ב – 2001. הסתכלות על ביצועי המערכת הבנקאית לשנים הנסקרות מגלה שדווקא 2002 הייתה השנה הגרועה ביותר מבחינת הפעילות הבנקאית. התשואה להון הייתה הנמוכה ביותר וסך ההפרשות לחובות מסופקים הגיעו לרמה הגבוהה ביותר. עם זאת, בשנה זו חל שיפור ניכר ביחס הלימות ההון ועובדה זו כנראה קיזזה את המדדים השליליים והביאה לכך ששנת 2002 תוצג כשנה טובה יותר מאשר 2001.

אפשר לראות שקבוצת הבנקים הקטנים (קבוצה מס. 2) הקשורים לחמשת התאגידים הגדולים היא בעלת החוסן הפיננסי הגבוה ביותר בכל אחת מהשנים הנסקרות. מחברי העבודה אינם מספקים הסבר לתופעה זו. ומכיוון שכל הנתונים חסויים, קשה מאד לדעת מה היה המרכיב שהעלה את חוסנם של בנקים אלה. בדרך כלל מקובל שהבנקים הגדולים, בממוצע, הם יותר יציבים מאשר הבנקים הקטנים. ואכן התופעה הזו בולטת כאשר משווים את קבוצה מס. 1 לקבוצה מס. 3 . כנראה שהשייכות התפעולית והעסקית לבנקים גדולים שיפרה את החוסן הפיננסי ולכן קבוצה מס. 3 היא זו בעלת החוסן הגבוה ביותר.

השיפור ב – 2003 היה, לפי ממצאי כותבי העבודה, בעיקר תוצאה מהעלייה ביחס הלימות ההון והשיפור ברווחיות. מנגד, בקטגוריה של איכות הנכסים וסיכון האשראי, המשיכו הבנקים להציג ציונים גרועים שביטאו את רמת ההפרשות הגבוהה וסיכון האשראי הכרוך בכך.

בבדיקה שערכו מחברי העבודה על הקשר בין מדד החוסן לבין מחירי מניות הבנקים בבורסה נמצא שאכן קיים קשר חיובי ומובהק. ככל שהחוסן הפיננסי היה גבוה יותר (מדד נמוך), היחס של שווי השוק של הבנק לשווי ההון בספרים, היה גבוה יותר, וכן להפך. מכאן ייתכן שאפשר יהיה להסיק מנתוני השוק לגבי חוסנם הפיננסי העתידי של בנקים בעייתיים.

סיכום

נושא היציבות של המערכת הבנקאית הוא נושא שיש לו השלכות כלכליות וחברתיות בעלות משמעות רבה וצריך, על כן, לברך את בנק ישראל על פיתוח המדד המבטא את חוסנם הפיננסי של הבנקים. מדדים כאלה מקובלים בארצות רבות ומשמשים את הרשויות המפקחות שם. בפיתוח המדד שנעשה בבנק ישראל ניסו לקחת את המיטב מהשיטות הנהוגות כדי להתאימן לישראל. עם זאת, נותר עדיין כמה ליקויים מרכזיים במדד הנוכחי.

המדד הוא יחסי "ואיכותי" (אורדינאלי), כך שלציון עצמו אין משמעות. בנוסף, גם אי אפשר לדעת אם השינויים במדד הם אכן משמעותיים או לא.

החוקרים בדקו 25 יחסים פיננסיים המקובלים בספרות המקצועית והמשמשים במדינות אחרות. אך עבודות שונות בנושאים דומים הראו שאימוץ אוטומטי של יחסים פיננסיים הנהוגים בארצות אחרות אינו מתאים תמיד למשק הישראלי ולאופי הפעילות של המערכת הבנקאית המקומית.

חישוב הציון בנוי כך שלחוות הדעת הסובייקטיבית של מחברי העבודה הייתה השפעה מכרעת. אמנם הכותבים ניסו להכניס, כמה שאפשר, שיקולים אובייקטיביים, אבל שקלול התוצאות בכמה משלבי החישוב נותר סובייקטיבי והוא קבע, למעשה, איזה ציון קיבל כל בנק במערכת.

רצוי היה לבדוק כיצד מתנהג המדד על פני תקופה ארוכה יותר ולכלול בניתוח גם בנקים שקרסו. ואז לבדוק אם המדד יכול היה לנבא את קריסתם של הבנקים שאכן קרסו בפועל.

מדד "החוסן" הינו, כאמור, מדד חשוב שהיה חסר עד כה במערכת. טוב יהיה אם הוא לא יישאר ככלי בלעדי וסודי בידי בנק ישראל אלא יפורסם ברבים. כך הוא יעזור הן לפעילים בשוק ההון להעריך טוב יותר את השקעתם והן לכל הציבור המשתמש בשירותי המערכת הבנקאית.