שיקולים אתיים בהשקעות

אילו ערכים חברתיים צריכים להנחות את החברות הישראליות בבואן לבצע השקעות, מה זה קוד אתי – והאם לא צריך לאפשר לכוחות השוק להמשיך למשול בעולם העסקים ללא הפרעה.

בעשורים האחרונים הולך וגובר כוחה של כלכלת השוק. במרבית המשקים החשובים מבוססת המדיניות הכלכלית על מתן קדימות לשיקול הכלכלי על פני שיקולים אחרים ועל ההנחה שיעילות המשק והיחידות הכלכליות הפועלות בו תלויה במיעוט התערבות ממשלתית בחופש הפעולה של אותן יחידות. אף שזו היא לכאורה המסגרת האידיאולוגית שבתוכה פועלת כלכלת השוק, אין השלמה עם כך שהשקול הכלכלי יהיה שליט בלעדי בהתנהגותם של עסקים. קיימת הכרה בכך שמשטר כלכלי של Laissez Faire  שאין בו מנגנוני ריסון עלול לגרום לניצול החלשים בחברה, לפגיעה בנכסים השייכים לציבור ולנוהגי עסקים פסולים. הכרה זו הביאה לכך שבמדינות רבות , וגם במישור הבינלאומי, נעשים ניסיונות להפעיל מנגנוני ריסון בדרך של הסכמות בדבר התנהגות ראויה בעסקים , וגם בדרך של חקיקה.

בהמשך אני מתייחס למנגנוני ריסון בשלושה תחומים :

ניהול השקעות המביא בחשבון לא רק שיקולים כלכליים של תשואה להשקעה אלא גם שיקולים המתייחסים לטיבה של החברה בה משקיעים באשר לתחומי עיסוקה, דרכי ניהולה (Corporate Governance), ויחסיה עם עובדיה, לקוחותיה והקהילה בה היא פועלת;

ניהול עסקים המביא בחשבון שיקולי אחריות חברתית (Corporate Social Responsibility) לצד שיקולי השאת (מקסום) רווחי החברה. אלה כוללים אחריות לסביבה, לקהילה ולבעלי עניין (Stakeholders ), נוסף על בעלי המניות – עובדי החברה, לקוחותיה וספקיה;

טיפוח התנהגות אתית של העוסקים בניהול השקעות – מתן עדיפות לעינינו של הלקוח, הימנעות מניגודי עניינים, אי ניצול מידע פנים, גילוי נאות וכו'.

השקעות אתיות

קיימות כיום בעולם, בעיקר בארצות הברית אך גם במדינות במערב אירופה, קרנות השקעה רבות הפועלות בהתחשב בשיקולים אתיים. קרנות אתיות ראשונות הוקמו עוד במחצית הראשונה של המאה ה- 20 ע"י אנשים דתיים שרצו להימנע מהשקעה בחברות שתחומי עיסוקן לא נראו להם (יצרני משקאות חריפים, טבק ,נשק ומארגני הימורים). מאוחר יותר נוספו שיקולים אחרים, דוגמת פגיעה בסביבה או מחאה פוליטית (מלחמת ויאטנם ומדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה).

מספר הקרנות שמדיניות ההשקעה שלהן מודרכת על ידי שיקולים אתיים וחברתיים גדל מאד מאז שנות ה – 80' של המאה שעברה. בארצות הברית פועלות מאות רבות של קרנות מסוג זה המושקעים בהן הרבה עשרות מיליארדי דולרים. בשנת 1990 הושק מדד Domini Social Index בו נכללות 400 קרנות המשקיעות על פי שיקולים אתיים וחברתיים. בחמש השנים הראשונות לפרסומו הכה מדד Domini 400  את מדד S&P 500 ביותר מ – 10%.

מלבד הסתייגות מענפים דוגמת יצרני משקאות חריפים, טבק, ייצור נשק והימורים מביאות הקרנות האתיות בחשבון את התנהגותן של חברות בענפי משק אחרים בתחומי שיטות השיווק (פרסומת פוגענית) זיהום אויר ומים, פגיעה באיכות הסביבה, ניסויים בבעלי חיים וניצול עובדים במדינות מתפתחות. ענפים שקרנות אתיות מעדיפות הם שירותי בריאות, תקשורת, אנרגיה חלופית, שירותי מחזור ושימור אנרגיה ועוד. כשהן בוחנות התנהגותן של חברות מועמדות להשקעה בודקות הקרנות את יחסי העבודה ומדיניות קבלת עובדים, את יחסי הקהילה, את הגישה לאיכות הסביבה ואת טיב הממשל התאגידי. נושא נוסף אותו מחשיבות הקרנות הוא טיב הדיווח ומידת השקיפות בהתייחסות החברה לבעלי העניין.

אף שמספר קרנות ההשקעה האתיות אינו מבוטל והן מנהלות השקעות בהיקף נכבד למדי, אין להגזים בהשפעה שיכולה להיות להן על התנהגותן של חברות, במיוחד התאגידים הגדולים והחזקים ביותר. קרוב ל – 80% מן הנשאלים במשאל שנערך בארה"ב בשנת 1994 אמרו אמנם שיעדיפו לקנות מוצרים שיש להם קשר לעניין שהם תומכים בו, אך רוב גדול של המשקיעים בניירות ערך אינם מייחסים חשיבות רבה לגורמים שאינם קשורים במישרין ברווחיותה של חברה בה השקיעו ובסיכוייה לעתיד. אולם קיימים גורמים נוספים שיש להם השפעה על התנהגותן של חברות בניהול עסקיהן ובדרכי הממשל התאגידי שלהן. הכוונה היא קודם כל להוראות חוק (למשל חוק סרביינס אוקסלי בארה"ב ) וכן ללחצם של משקיעים מוסדיים גדולים שיש להם השפעה על רמת הבקרה בחברות ועל יעילות הממשל התאגידי שלהן. בנוסף לכך התרחבה מאד ההתייחסות לאחריותם החברתית של עסקים שגם לה הייתה השפעה על הנורמות המקובלות במגזר העסקי במרבית המדינות המפותחות.

האחריות החברתית של עסקים

תפקידם הכלכלי הבסיסי של עסקים הוא לספק מוצרים ושירותים מועילים שמפירותיהם ייהנו בעלי מניותיהם, עובדיהם, לקוחותיהם והקהילה בה הם פועלים, וכל זאת במסגרת החוק החל במקומות בהם הם פועלים.

הגידול בכוחם ובהשפעתם של תאגידים גדולים, רבים מהם רב לאומיים, הביא להכרה בנזק שעלול להיגרם לחברה אם התנהגותם תונע על ידי שיקול הרווח בלבד. דוגמאות למפגעים שהם תולדת חוסר התחשבות בשיקולים חברתיים הן פגיעות באיכות הסביבה – זיהום אויר ומקורות מים, למשל – וניצול כוח עבודה זול במדינות מתפתחות. ארגונים בינלאומיים רבים החלו לפעול כדי להגדיר את היקפה של האחריות החברתית לה נדרשים גופים עסקיים. בין הארגונים שפרסמו חוות דעת על האחריות החברתית של עסקים נמנים ארגון האומות המאוחדות, האיחוד האירופי, ה – OECD וארגוני עסקים, לאומיים ובינלאומיים.

בספר ירוק שפרסמה נציבות האיחוד האירופי ביולי 2001 הוגדרה כך האחריות החברתית של עסקים (Corporate Social Responsibility ) :  " A concept whereby companies integrate social and environmental concerns in their business operations and in their interaction with their stakeholders on a voluntary basis."

הגדרה זו מדגישה את אופייה הוולונטרי של האחריות החברתית שבסיסה אתי ולא חיוב חוקי, אם כי חובות השמירה על איכות הסביבה מעוגנות בחוק במדינות רבות. אין הגדרה אחידה למרכיביו של המושג "אחריות חברתית של עסקים" אך הנושאים שעשויים להיכלל בו הם, בין השאר, אלה :

ערכיה של החברה כפי שהם מוצאים ביטוי בקוד אתי

הטיפול בשמירה על איכות הסביבה במתקניה של החברה ובאזור בו היא פועלת;

שמירה על זכויות עובדיה של החברה והגנה על זכויות עובדי ספקיה (רלבנטי במיוחד לחברות המעסיקות עובדים או רוכשות סחורה מספקים במדינות מתפתחות בהן שכיחה עבודת ילדים);

תרומה לקהילה, הן בכסף והן במעורבות עובדים בפעילות קהילתית;

השקעה אתית של כספים המנוהלים ע"י החברה עבור לקוחות (בחברה פיננסית) או עבור עובדים (קרן פנסיה);

קיום ממשל תאגידי אפקטיבי שמתחשב באינטרסים של כל בעלי העניין (Stakeholders ) בחברה.

ארגון בינלאומי נוסף שהחל לעסוק בנושא זה עוד בשנות ה – 70' היה הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח ( OECD ) שפרסם הנחיות לתאגידים רב-לאומיים. חשיבותן של הנחיות אלה (הוצאו בנוסח חדש בשנת 2000) גדלה עם התפתחותו והתעצמותו של תהליך הגלובליזציה שהביא להעברת חלקים מפעילותם של תאגידים אלה למדינות מתפתחות. פעילות זו הייתה מלווה במקרים רבים בניצול קשה של עובדים – חמורה במיוחד הייתה העסקת ילדים – ובפגיעה חסרת התחשבות באיכות הסביבה.

משמעות מיוחדת יש לקידום האחריות החברתית של עסקים על ידי לשכת המסחר הבינלאומית (ICC ), שהיא ארגון הרואה עצמו כנציג המגזר העסקי אל מול ממשלות וארגונים ציבוריים. עקרון מרכזי בגישת ICC הוא שאימוץ קוד של התנהגות עסקית אחראית יהיה וולונטרי ולא כפוי ע"י גורמים שמחוץ לחברה. התנהגות כזו היא ראויה מטעמים אתיים אך יש בה גם קידום אינטרסים של החברה. שמה הטוב של החברה ותדמית מוצריה או שירותיה עלולים להיפגע אם תתעלם ממחויבויותיה החברתיות, ומכאן שהתנהגות עסקית שיש בה התחשבות באחריות חברתית שמעבר לדרישות החוק משרתת את האינטרס העסקי ארוך הטווח של החברה.

אחת השאלות המעניינות והקשות בהן עוסקת לאחרונה ועדת משנה של ה – ICC היא עד כמה יכולות החברות הפועלות על פי כללי התנהגות העומדים במבחן האחריות החברתית להשפיע על התנהגותם של ספקיהן מן המדינות המתפתחות. כאשר חברה רב לאומית מנהלת בעצמה מפעלי ייצור במדינות דרום מזרח אסיה היא יכולה לשמור בהם על תנאי עבודה סבירים ולמנוע פגיעות באיכות הסביבה. כשהיא רוכשת מוצרים מספקים עצמאיים יכולתה להשפיע מוגבלת הרבה יותר. המודעות לחשיבותה של האחריות החברתית היא כיום נחלת מרבית החברות הרב לאומיות הגדולות והיא מחלחלת גם אל שורות החברות הקטנות יותר. אפשר לומר במידה רבה של בטחון כי לא נותרו תומכים רבים לדברים שאמר מילטון פרידמן בשנות ה – 60', ולפיהם –    "…There is one and only one social responsibility of business – to use its resources and engage in activities designed to increase its profits."

אתיקה בניהול השקעות

קידום ההתנהגות האתית של עסקים, אם באמצעות קרנות השקעה אתיות ואם בדרך של אימוץ קודים של אחריות חברתית אינו נוגע במישרין לנושא האתיקה בניהול השקעות. כאשר מדובר בחברות העוסקות בניהול השקעות , בגיוס הון עבור חברות ובמתן ייעוץ השקעות ללקוחות אין לנתק את הקשר שצריך להתקיים בין התנהגותה של החברה לבין התנהגות עובדיה הפועלים בשמה.

שוקי הכספים וההון הם מן המפוקחים ביותר בכלכלת שוק, פיקוח הנעשה מכוח חוק באמצעות גופי פיקוח המתערבים התערבות יתרה בחופש הפעולה של הגופים המפוקחים. כשמדובר בניהול תיקי השקעות מתיימר הפיקוח להכתיב גם את כללי ההתנהגות המסדירים את היחסים שבין מנהל ההשקעות ללקוחותיו, כללים המכתיבים,למעשה, התנהגות אתית אלמנטארית – חובת נאמנות ללקוח, התאמת ההשקעה לצרכי הלקוח, הימנעות ממצבי ניגוד עניינים, שמירה על סודיות וכו'.

למרות שהכללים האתיים הפכו לחוק נוכחנו בעשור האחרון כי רבים מן היועצים לא צייתו לחוק – לא העדיפו את ענינו של הלקוח על פני זה של המוסד שהעסיק אותם וסטו מכמה מן ההוראות המחייבות האחרות. פרשה זו, שהובילה להמלצות ועדת בכר לנתק מן הבנקים את ניהול קרנות הנאמנות וקופות הגמל, הייתה אמורה להוביל להתנהלות אתית של היועצים. האם אכן תוביל לכך? אפשר להתייחס בספקנות לאפשרות זו כיון שבחינוך היועצים לא הושם דגש על ההתנהגות האתית הנדרשת ממי שמשמש נאמן לכספי ציבור. אם הייתה מופנמת המחויבות האתית, עליה צריכה להיות גאוותו של היועץ, ניתן היה להסתפק בקוד אתי ולא היה צורך בחקיקה מפורטת. בהיעדר מחויבות אתית אין בטחון שהוראות החוק תשמרנה.

מקורות

אריה רייכל, אתיקה עסקית השוואתית, בספר "אתיקה ואחריות חברתית: עיונים ישראליים" בעריכת דוב יזרעאלי ונעם זוהר, ע"ע 191 – 204;

N.Gallagher, Corporate Social Responsibility and the Financial Sector : A European Perspective, Irish Banking Review, Autumn 2003, pp. 48 – 60;

R.B.Lamb, Ethics in Financial Services, Business and Society Review, Spring 1999;

E.F.Carasco and J.B.Singh, The Content and focus of the Codes of Ethics of the World's Largest Transnational Corporations, Business and Society Review, Spring 2003, pp. 71 – 94;

J.Liedtka, Ethics and the New Economy, Business and Society Review, Spring 2002, pp. 1 – 19;

Business Ethics : Doing Well by Doing Good, The Economist , April 22nd 2000, pp.72 – 74;

D.M.Driscoll, W.M.Hoffman and J.E.Murphy, Business Ethics and Compliance : What Management is Doing and Why, Business and Society Review, 1998, pp. 35 -51;

H. Shefrin and M.Statman, Ethics, Fairness and Efficiency in financial Markets, Financial Analysts Journal, Nov. – Dec. 1993, pp. 21 – 29

M.Magnet, The Decline and Fall of Business Ethics, Fortune, December 8, 1986, pp. 49 – 56.

הערות

[1] פרופ' מאיר חת – פרופסור בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל, יו"ר הדירקטוריון שלפסגות-אופק, בית השקעות, ודירקטור בחברות טבע תעשיות פרמצבטיות ונילית. בעבר היההמפקח על הבנקים, בנק ישראל, יו"ר דירקטוריון הבורסה לניירות ערך בתל-אביב ויו"רהדירקטוריון של בנק לאומי. פרופסור חת הוא חבר המועצה להשכלה גבוהה, חבר ועד המנהלשל קרן ירושלים וחבר הנהלת המרכז הישראלי לניהול.