חולשתו העולמית של הדולר הביאה בשנים האחרונות ממשלות וגופים פיננסיים לשקול שימוש בחלופות מוניטריות אחרות לצורך מילוי הרזרבות שלהן. המוטיבציה להחלפת הדולר לא נקייה משיקולים פוליטיים, ואצל הרוסים, כמו אצל הרוסים, צצו הצעות להשקעת הרזרבות ביואן הסיני או במטבעות אחרים. מדינות המפרץ, אם להזכיר דוגמה אחרת, שקלו ברצינות להנפיק מטבע אזורי משל עצמן. אפשרות אחרת, רצינית הרבה יותר, ששבה ועולה לאחרונה, היא לחזור לרזרבות זהב, המתכת שעמדה ביסוד המערכת המוניטרית העולמית עד 1971. באותה שנה ניתק הנשיא האמריקאי, ריצ'רד ניקסון, את הצמדת הדולר לבסיס הזהב, כפי שנקבע בהסכמי ברטון-וודס לאחר מלחמת העולם השנייה.
חזרתו של הזהב לכותרות העולמיות היא לא רק תופעה תקשורתית. הזהב נחשב תמיד כסוג של "השקעת חוף מבטחים", וכיום, לאור התהפוכות הכלכליות, מתחזק מעמדו כהשקעה בטוחה לימי סגריר עוד יותר. אבל סיפורה של המתכת היקרה משקף תופעה רחבה יותר. העידן הכלכלי הנוכחי הוא, במידה רבה, עידן של מתכות יקרות וסחורות חיוניות, שהופכות מבוקשות יותר ויותר בעולם שרעב לחומרי גלם. צמיחתן הכלכלית המהירה של סין והודו ומדינות מתפתחות אחרות יוצרת ביקוש עצום לחומרי גלם, נפט ומתכות. דוגמה אחת להמחשה: הבנייה המאסיבית בסין הקפיצה את מחירי הנחושת בשווקים הבין-לאומיים. לכך צריך להוסיף את התנודות במחירי הנפט, שמגרות את זירות המסחר, פיזיות ווירטואליות, שסוחרות במחירים העתידיים.
למרות שהוא פחות מוכר וידוע בישראל, המסחר בסחורות הוא כלי מפותח שיכול להשיא רווח גדול. יתרונו הגדול נעוץ בכך שהוא בעל פוטנציאל לרווח הן בעיתות משבר והן בעיתות שגשוג.
"סחורות הן כלי אולטימטיבי לפיזור ההשקעה", אומר דייב צוובנר, נשיא קומסטוק טריידינג, בית השקעות ותיק המתמחה בחוזים עתידיים על סחורות. "על אף הסיכון המוגבר בחוזים עתידיים של סחורות ובניגוד לתפישה המקובלת, מחקרים מראים, כי הכללתם בתיק השקעות, בהיקף של עד כ-15%, מקטינה דווקא את הסיכון הגלום בו, וזאת בשל נטייתן לנוע באופן שונה משוקי מניות ואג"ח. בתי השקעות לא מעטים ממליצים למשקיעים להשקיע בסחורות וזאת בשל הצפי לעליית מחיריהן.
"במצב השוק הנוכחי", מוסיף צוובנר, "בו אפיקי ההשקעה המסורתיים מניבים תשואות נמוכות והריבית שואפת לאפס, ניתן ליהנות מתשואות גבוהות יותר רק על-ידי הגברת סיכון ההשקעה, כמו למשל בחוזים עתידיים של סחורות, כאשר הכוונה היא למתכות יקרות, אנרגיה, תבואה וסחורות אחרות".
מעבר לחיפוש אחר תשואה וגיוון ההשקעה, רציונל נוסף בהשקעה בחוזים עתידיים של סחורות הוא הגמישות. "בתיק מנוהל של חוזים עתידיים קיימת אפשרות למכירה בחסר (שורט), כמו גם הפעלת אסטרטגיות בשילוב אופציות", מסביר צוובנר. "מכאן נובעת הגמישות הרבה בהשקעה במכשירים פיננסיים אלה והאפשרות להשגת תשואה חיובית גם במצב של שוק יורד. יתרון נוסף טמון בנזילות, כך שניתן לממש את האחזקה בכל עת. בכלל, השקעה בסחורות מתאפיינת במיתאם נמוך לנכסים המסורתיים (מניות, אג"ח), תורמת לשיכוך התנודתיות בסך הפורטפוליו וטומנת בחובה פוטנציאל לתשואה עודפת".
פוטנציאל רב
בישראל החלו לזהות בשנים האחרונות את הפוטנציאל הטמון במסחר בסחורות והבנקים מגלים בהן עניין גובר והולך. סטיות התקן והריביות הנמוכות בשוקי המט"ח גורמות להם לחפש אפיקים אחרים להשקעה. למרות שהמסחר בסחורות הוא עדיין נישתי מאוד בישראל, רואים בו פוטנציאל רב.
כיום, ישראל היא עדיין שחקן מזערי בתחום הסחורות לעומת המסחר במט"ח או בריביות. עיקר המסחר הוא בין גורמים עסקיים ללקוחותיהם, ועיקר הפעילות נעשית בלונדון, כך שגם חברות ישראליות שמגלות עניין בחוזים עתידיים מעדיפות במקרים רבים לפנות לבנקים זרים בלונדון. אבל בחדרי העסקאות בבנקים רואים בתחום הזה כר נרחב להתפתחות.
אך על מה בעצם מדובר כאשר אומרים "סחורות" ו"מסחר בסחורות בחוזים עתידיים"? מדובר על השקעה במוצרי אנרגיה (כמו נפט, גז טבעי, דלק סילוני ואפילו עץ), מתכות (כמו זהב, כסף, נחושת, פלטינה ופלדיום, שרמת הסחירות שלהן קרובה לזו של מטבעות), וחומרי גלם חקלאיים (כמו קפה, קקאו, סוכר, חיטה, פולי סויה, תירס – שבשנים האחרונות משמש גם להפקת אנרגיה – וגם, כן, רכז מיץ תפוזים קפוא).
המשקיע איננו מחויב להחזיק בפועל באותה סחורה וישנם כלים פיננסים מגוונים לבצע את המסחר ולשמר את הסחורה המושקעת. במילים אחרות, מסחר בסחורות אינו כולל רכישה פיזית של סחורה כזו או אחרת. מדובר בשוק וירטואלי, שכולל רכישה כספית של סחורות בבורסות, או מערכות מסחר ואחזקה של אותה סחורה רק בהיבט הכספי שלה וללא אחזקה פיזית.
שוק הסחורות פועל בבורסות רבות ברחבי העולם, כאשר אחת המרכזית שבהן היא בורסת שיקגו. בשוק זה פעילים גופים שונים ובהם בנקים, בתי השקעות, קרנות גידור וקרנות השקעה שונות. אך גם משקיעים פרטיים יכולים לנהל מסחר בסחורות במגוון דרכים ובכל סכום השקעה.
דרך אחת של מסחר בסחורות היא באמצעות הבנקים. לקוח יכול לפנות לפקיד השקעות בבנק ולרכוש יחידות של סחורה ספציפית, בהתאם לסכום הכסף אותו הוא מעוניין להשקיע. אפשרות נוספת של מסחר בסחורות היא באמצעות תעודות סל, שעוקבות אחרי מחירי סחורות מסוימות, כמו למשל תעודה שעוקבת אחרי מחירי תירס וסויה, תעודת סל של מדדי הנפט ועוד. באותו אופן ניתן לרכוש מניות של חברות סחורות מחו"ל, למשל של חברות כרייה, או חברות חקלאות גדולות, אך זו אינה השקעה בסחורות ישירה אלא בחברות קשורות.
האפשרות החדשנית ביותר של מסחר בסחורות היא מסחר באמצעות פלטפורמות מסחר אינטרנטיות שונות שקיימות בשוק. במקרה זה מדובר על פלטפורמת מסחר שבה ניתן לבצע קנייה ומכירה של סחורות שונות. בזירות אלה פועלים גם משקי בית בתקווה לגרוף רווח מתנודתיות המחירים.
אך המסחר בנגזרים נעשה גם לשם גידור סיכונים. אנשי עסקים, אשר נזקקים לסחורות מסוימות בתהליך הייצור – חיטה, דלק ואלומיניום, אם להזכיר כמה מהסחורות הבולטות בשוק – מבקשים לגדר סיכונים הנובעים משינוי מחיר הסחורה באמצעות מכשירים נגזרים.
מרבית העסקאות במערכת הבנקאית הן עסקאות הגנה. יבואני חומרי גלם, או כאלה שחשופים למחירי הסחורות, מבצעים עסקאות פורוורד ומשתמשים באופציות לצורך הגנה. בין אם מדובר ביצרני תבואות, סוחרי כבלי נחושת, או חברות תעופה העושות שימוש בדלק סילוני, כולן מבקשות לגדר סיכונים. לצד זה, קיים מסחר בסחורות לצורך השקעה באמצעות עסקאות פורווורד ואופציות לניצול התנודתיות.
לדברי דייב צוובנר, "חוזים עתידיים ואופציות הם בעלי חשיבות קריטית לתעשיינים ויצרני חומרי גלם ומשמשים כאמצעי גידור חיוני. מי שלא עושה בהם שימוש משול לאדם שלא מבטח את רכבו או את דירתו".
לדבריו, זה כשלושים שנה ויותר שמנהלי השקעות מקצועיים עושים שימוש בחוזים עתידיים ואופציות בתיקי ההשקעה שלהם. משקיעים השואפים להגביר את החשיפה בתיק השקעותיהם מגדילים בהדרגה את חלקם של החוזים העתידיים בו, וזאת כחלק אינטגרלי מפורטפוליו בעל גיוון רב. לפי דעת המומחים, מומלץ לכלול רכיב של חוזים עתידים בתיקים המנוהלים בהיקף של 20%-10%.
מסחר על הכוונת
למרות שהמסחר בסחורות תופס כיום מקום מרכזי במערכת הפיננסית הבין-לאומית ומחלחל גם לישראל, החליט באחרונה הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל להגביל את המסחר בו. טיוטת חוזר שהוציא הפיקוח קובעת, כי תאגיד בנקאי אינו רשאי לפעול בסחורות עבור הנוסטרו, כאשר הכוונה היא הן לרכישה, או מכירה, של הסחורה עצמה, או של מכשירים פיננסיים נגזרים, שנכס הבסיס שלהם הוא הסחורה.
גם הפעילות בסחורות עבור הלקוחות נמצאת בבחינה מחודשת, וכאן המגמה של הפיקוח היא לאפשר פעילות רק בכפוף לתנאים מצטברים נוקשים למדי. בין היתר, מדובר על כך שהפעילות תתבצע בדרך של תיווך, שבה מייד בסמוך לביצוע עסקה עם צד נגדי אחר, התאגיד הבנקאי מבצע עסקה נגדית בתנאיה עם צד שלישי, באופן שהבנק אינו נחשף לשינויים במחיר.
הבנקים מבקשים, קודם כל, להפריד בין מתכות יקרות לבין סחורות. הטיעון הוא שבמערכת הפיננסית הבין-לאומית ההתייחסות למתכות יקרות, ובמיוחד לזהב, היא כאל סוג של מטבע ולא כאל סחורה. הזהב מוגדר היום כ"כסף האמיתי" בעיתונות הכלכלית ומתפקד הלכה למעשה כמטבע. ההתייחסות למתכות ולסחורת כאל מקשה אחת, אומרים בבנקים, היא מוטעת. אם זהב מוגדר כמטבע, צריכות לחול עליו ההוראות והנחיות הנוגעות למסחר במט"ח.
בבנקים אומרים כי יש לבחון את שוק הסחורות באופן יותר עדכני, לאור מה שקורה היום בשווקים הפיננסיים הבין-לאומיים, שם סחורות הן הבסיס למכשירים פיננסיים נגזרים רבים. הבנקים סבורים, כי צריך להתייחס לשימוש במכשירים פיננסיים נגזרים, ובוודאי לנסחרים שביניהם, כאל ניירות ערך.
יותר מזה, ההוראות בטיוטה האוסרות פעילות בסחורות בנוסטרו גם של מכשירים פיננסיים נגזרים, שנכס הבסיס שלהם הוא הסחורה, נתפסות בבנקים כגורפות. לכל היותר היה מקום להגביל את המסחר במכשירים פיננסיים ונגזרים שנכס הבסיס שלהם הוא סחורה, רק לכאלה שבהם קיימת אפשרות להעברה הסחורה עצמה, מה שנקרא סילוק פיזי. אגב, בתחום הנגזרים הלא סחירים (OTC) נושא הסליקה הפיזית עולה אך ורק בהקשר של המתכות היקרות. הוא אינו רלוונטי לעסקאות בסחורות.
פגיעה באיכות השירות
בבנקים אומרים כי אין מקום להגביל את המסחר בסחורות בנוסטרו, שהרי הבנקים לא רוצים לקחת פוזיציות בשוק, אלא להתנהל כעושי שוק ולאפשר לגדר פעילות לקוחות. כעושי שוק, הבנקים אינם נתקעים עם סחורה, ומגבלות כאלה עשויות ליצור מצבים אבסורדיים. הבנקים, למשל, יכולים להיות עושי שוק ברובל, שם סטיית התקן נעה סביב 10%, ולעומת זאת נאסר עליהם להיות עושי שוק בזהב ובכסף, שבהם סטיית התקן היא 7%. בכל מקרה, ניתן להתמודד עם התנודתיות בתחום הסחורות באמצעות הטלת מגבלות מסוימות, ללא צורך באיסור גורף על מסחר בנוסטרו.
נקודה נוספת שמעלים בבנקים היא שהאיסור על מסחר בנוסטרו עלול לפגוע באיכות השירות שנותנים הבנקים ולאפלייה של הבנקים הישראלים לעומת הבנקים הזרים. על בנקים זרים הפועלים בישראל, כמו 'סיטי בנק' או 'ברקליס', לא חלים איסורים אלה. כך קורה שחברות ישראליות יעדיפו לפנות לבנקים הזרים במקום לבנקים המקומיים.
אחת ההנחיות המוצעות בטיוטת הפיקוח על הבנקים שעוררו ביקורת בבנקים הייתה לצמצם את הפעילות בסחורות עבור "לקוחות כשירים" בלבד, כפי שמונח זה מוגדר בחוק הייעוץ. לדעת הבנקים, לא רק שאין כל קשר בין חוק הייעוץ לעניין זה, אלא שעד היום שום רגולטור לא התיימר לפגוע באופן כה פטרנליסטי בזכות הלקוח להשקיע בנכס פיננסי, או נייר ערך כלשהו. הבנקים טוענים, כי אין כל הצדקה למנוע מלקוח אשר אינו "לקוח כשיר", כלומר שאין ברשותו שווי פיננסי העולה על 12 מיליון שקלים, לבחור בסוג המכשירים הפיננסיים או ניירות הערך בהם הוא מעוניין להשקיע.
חילוקי הדעות הללו בין הבנקים לבין בנק ישראל חושפים פער גדול והולך בתפיסת שני הצדדים לגבי תהליך הגלובליזציה של השווקים הפיננסיים והפוטנציאל העסקי הטמון בו. המגבלות החדשות, מזהירים מומחים, יפגעו בכלי חשוב לפיזור סיכונים וגיוון השקעות וגם ביכולת של הבנקים המקומיים להתחרות בבנקים הזרים. פגיעה בכושר התחרות של הבנקים איננה עומדת בקנה אחד עם הצורך להבטיח את יציבותם. בעולם הרחב השקעה בסחורות נתפסת ככזו המקטינה את השפעת התנודתיות ומאפשרת תשואה גבוהה בעידן שבו אפיקי ההשקעה המסורתיים מניבים תשואות נמוכות. אין סיבה שהמגמות בעולם לא יאומצו גם בישראל, תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים, כפי שנוהגים הבנקים בישראל בכל התחומים.