כל הפעילים בשוק ההון הישראלי עסוקים זה חודשים בשאלה, איך מגדילים משמעותית את היקפי הפעילות בבורסה. פאנל מומחים שכינס "בנקאות" ניסה להתמודד עם האתגר וגם הציע מספר פתרונות, כולל שינויים רגולטוריים. אבל כל השינויים המוצעים, הסכימו כולם, יכולים להוביל לשינוי, רק אם תטופל בעיה שורשית אחת: היעדר חינוך פיננסי
ירידת היקפי הפעילות בבורסה בתל-אביב בשנים האחרונות האיצה בחודשים האחרונים את מקבלי ההחלטות וכל הפעילים בשוק ההון לחשוב על הדרכים לאושש את הבורסה. שינויים פרסונליים בהנהלת הבורסה ובדיקרטוריון, שחלקם עדיין לא הושלם, וועדה מיוחדת שדנה בנושא – אלה רק חלק מהפעולות שננקטו, והמשימה הזו בוודאי תמשיך להעסיק את כולם גם בשנת 2014.
מגזין "בנקאות" כינס פאנל מומחים לדון בפתרונות אפשריים למצב, ועם סיום 2013, ניצלנו את ההזדמנות גם לבחון איתם את מפת ההשקעות לקראת השנה החדשה. השתתפו: צבי סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב דש, יורם סירקיס, סמנכ"ל הבינלאומי, ראש החטיבה לניהול נכסי לקוחות, ושי ירון, מנכ"ל חברת קרנות הנאמנות של אלטשולר שחם וסמנכ"ל המכירות של בית ההשקעות.
מדברים רבות על השפעות הרגולציה על שוק ההון. איך היא משפיעה ואיזה שינויים יש לבצע?
סטפק: "לרגולציה יש חלק ניכר באחריות על המחזורים הנמוכים – לא אחריות בלעדית, אבל בהחלט חלק ניכר. אני יכול לדבר במסגרת הזו תחת שני כובעים – כבית השקעות וכחברה ציבורית. למרות שאני מלווה את שוק ההון הרבה מאוד שנים, עד שלא הפכנו לחברה ציבורית, לא הייתי מודע לעומס העצום שזה מטיל על חיי היום-יום שלנו. ההיתקלות הראשונה שלי היתה עם דוח ברנע, כאשר הנהלת החברה היתה מרותקת רק לדוח הזה במשך כחודש ימים. בינתיים כבר הבינו שצריך לקצר את הדוח, אבל זו עדיין מעמסה כבדה. הרגולציה עברה ממצב של חוסר מסוים לעודף עצום, ובחברה ציבורית עודף הרגולציה גורם לנו, כהנהלה, לעסוק בנהלים במקום בפיתוח עסקי. בכל גוף במתכונת שלנו יש כיום עשרות ממלאי משרה חדשים, כמו קצין ציות וקצין אשראי, שלא היו קיימים לפני שבע-שמונה שנים.
"בכובע שלנו כבית השקעות, הרגולציה מאיצה את תהליכי הקונסולידציה בתחום. במיטב הגענו כבר לפני חמש-שש שנים לתובנה שהעתיד שלנו כגוף בינוני הוא בעייתי, בגלל שחיקת הרווחיות, התחרות הגוברת וסימנים שראינו כבר אז להגברת הרגולציה בשוק ההון. בסופו של דבר, התוצאה היא שאם קיימים פחות בתי השקעות, יש פחות דעות על השוק, פחות פעילות ומחזורים קטנים יותר – ולדעתי, התהליך הזה יימשך. גופים שמנהלים עשרות בודדות של מיליארדי שקלים יהיו חייבים לעשות שינוי, לבצע אקזיט – להירכש, לרכוש או להתמזג.
"פן שני של השפעות הרגולציה על בתי ההשקעות הוא שמנהלי השקעות מפוחדים, וזה גורם לכך שהם ממעטים לפעול. קל יותר לקנות מניות של קוקה קולה או יבמ מאשר את אחת ממניות היתר – כי מנהל השקעות חושש מהרגע שיעמוד לביקורת ויצטרך להסביר קנייה כזו. העברתי מסרים על הלך הרוח הזה לרשות ניירות ערך, שלא מודעת למה שמתרחש בשטח. התוצאה היא שמנהלי השקעות בשוק ההון, ודווקא מהיותר טובים, מגיעים למסקנה שעדיף להם להקים קרנות גידור שבהן אין רגולציה".
סירקיס: "אני מסכים עם צבי לגבי הריכוזיות בשוק ההון. ההתערבות השלטונית הכי משמעותית היתה במסגרת ועדת בכר לפני מספר רב של שנים, ואחת ממטרותיה היתה לטפל בבעיית הריכוזיות. כפי שתואר כאן, אנחנו רואים תהליכים של מיזוגים ורכישות שיימשכו גם בעתיד, וככל שישנם פחות שחקנים בשוק, המסחר נעשה באופן טבעי דליל יותר.
"בעיה שנייה חמורה היא אי ודאות בצד השלטוני, שרלוונטית בעיקר למשקיעים בשוק המניות, בדגש על משקיעים זרים. כללי המשחק משתנים בתדירות גבוהה, ולא תמיד באופן שנהיר לציבור המשקיעים.
"מאוד הגיוני שמשקיעים מוסדיים יפזרו את השקעותיהם לשווקים בחו"ל. הסיבה לכך היא כלכלית ומקצועית, ובסך הכל אפשר לברך עליה, אבל לא הגיוני שהרגולציה תעודד את המגמה הזו. אני מתייחס בהקשר הזה לפערים הקיימים בתחום תעודות הסל, בין ישראל לחו"ל. גוף מוסדי שמשקיע בשוק המקומי באמצעות תעודות סל לא יכול לגלגל את דמי הניהול על המשקיעים, ואילו בחו"ל הוא יכול לעשות זאת. אמנם לא זו הסיבה העיקרית ליציאת הכספית לחו"ל, אבל הכללים הרגולטוריים שיצרו פערים בין כדאיות ההשקעה בהיבט של מנהל ההשקעות, בין תעודות סל בישראל ובחו"ל, הם לא נכונים".
במקביל ליציאת הכספים המוסדיים לחו"ל, לא רואים איך מביאים את המשקיעים הזרים לישראל.
ירון: "הבעיה היא, שלעיתים משקיעים זרים זו מלת קסם, ומאפשרים להם לפעול כאן בכללי משחק שונים מהכללים שחלים על המשקיעים המקומיים. לדוגמה, ראינו את זה בעשיית שוק, כאשר הבורסה לא מתייחסת בצורה סימטרית לשחקנים מקומיים וזרים. בגלל דרישות הון גבוהות, נוצר מצב שחבר בורסה הוא עסק לא כדאי לשחקן ישראלי, וחוסר הסימטריה בין המשקיעים הישראלים לזרים פוגע בשוק ההון. יש לזכור שלגופים הזרים אין מחויבות להישאר כאן בטווח הארוך, בתקופות לא טובות, ואילו אנחנו נשארים בכל מצב, עם הנזקים והדרישות הגבוהות של הרגולציה.
"בעיני, אחת הנקודות החשובות ביותר היא בעיית האמון של הציבור בבורסה. אם רוצים שוק הון פעיל, המשקל של אמון הציבור הוא קריטי. לצערנו, כאשר מנתחים את אופן ההשקעה של הציבור, רואים מצד אחד כסף מוסדי שמושקע לתקופות ארוכות, בזכות עידוד של המדינה באמצעות המיסוי, והציבור משיג בו תשואות סבירות. מצד שני, בעולם של קרנות הנאמנות רואים התמדה מאוד נמוכה של הציבור: אנשים מחזיקים בקרן נאמנות 6-4 חודשים בממוצע, ולעומת זאת מחזיקים בפקדונות בבנקים לאורך שנים. התוצאה היא שלאורך זמן, גם אם השוק מניב תשואות יפות, הציבור לא מרוויח. אם מוסיפים לכך את המחזוריות הכלכלית במשק, מאוד קשה לצפות שבתקופות קשות השוק ימשיך להיות פעיל.
"צריך למצוא פתרון לאנומליה הזו. זו בעיה תרבותית ומקצועית, שגורמת לכך שקבלת ההחלטות של הציבור היא לטווחים מאוד קצרים. היועצים בבנקים הם הגורם הכי חשוב בתחום הזה, ואנחנו צריכים לכוון את הציבור להתמיד וליהנות מהשקעותיו בשוק ההון. אם הציבור תמיד ייכנס לשוק בסוף גל עליות או ייצא לאחר הפסדים, התוצאה תהיה שהוא לא יאמין בשוק ההון, והשוק לא יתפתח".
איך משתלב בכך מערך הייעוץ הבנקאי?
סירקיס: "מערך הייעוץ הבנקאי מכסה כיום מאות אלפי לקוחות. יש מודעות מאוד גבוהה והיענות רבה מצד הלקוחות לשירותי הייעוץ. מערך הייעוץ מוצע בפיזור גיאוגרפי ומושקעים בו הרבה משאבים. בכל אחד מהבנקים הגדולים מועסקים מאות עובדים העוסקים בייעוץ השקעות לרבות יחידות מטה מקצועיות התומכות בפעילות זו. יש להזכיר כי הייעוץ עצמו ניתן בחינם. זה שירות אמיתי שנותן ערך מוסף ללקוח, וזאת במיוחד בתקופות של תנודתיות ואי ודאות בשווקים.
"אין ספק שברקע קיימת שאלה של תרבות השקעה, שהיא יותר רחבה מהסתמכות על אופן הפעילות של יועץ מסוים או של בנק מסוים. כנראה שיחלוף עוד זמן, עד שתופנם ההבנה שהיכולת של המשקיעים לתזמן את הכניסה והיציאה שלהם לשוק ההון היא מאוד מוגבלת. גם היכולת של המומחים לחזות בטווח של מספר חודשים קדימה אם השוק יעלה או ירד, היא מוגבלת. הדבר הנכון הוא להתאים לכל לקוח את החשיפה בהתאם לצרכיו ולרמת הסיכון שהוא בוחר, ולהיחשף בעקביות למינון מסוים של מרכיבים כמו אג"ח קונצרני ומניות. המסר שאנו מעבירים ליועצים שלנו הוא: אל תאמרו ללקוח את הדברים שהוא רוצה לשמוע, אלא את אלה שהוא צריך לשמוע. תפקיד היועץ הוא לא להיות פופולרי, אלא להעביר ללקוח מסרים מקצועיים נכונים, גם כאשר הם אינם פופולריים".
סטפק: "רמת הייעוץ של היועצים בבנקים עלתה דרמטית בשנים האחרונות, ועלייה דומה ברמה המקצועית רואים גם בקרב מנהלי השקעות בגופים המוסדיים. גם מערכות הדירוג בבנקים הן ברמה בהחלט טובה. אני מסכים שהיועץ צריך לעשות תיאום ציפיות מול הלקוח. שורש הבעיה היא החינוך הפיננסי. בשנות ה-80, כאשר היתה אינפלציה מאוד גבוהה, הציבור התרגל לראות את הבורסה כקזינו. הציבור לא קושר בין התפתחויות כלכליות אמיתיות לבין הבורסה, נכנס בשיא ויוצא בשפל, והניסיון לתזמן את השוק ברמה יומית גורם נזק.
"צריך להקנות חינוך פיננסי לציבור הרחב, ליועצי ההשקעות בבנקים, למנהלי ההשקעות וגם לרגולטורים. הנטייה אצלנו ללכת לקיצוניות גורמת לכך שרגולטורים מנסים לתקן עוולות של עשרות שנים ביום אחד, וגם הקיצוניות הזו מחייבת חינוך פיננסי. לדוגמה, בימים אלה אגף שוק ההון באוצר עוסק בתקנה, לפיה גוף מוסדי שמשקיע בהשקעות אלטרנטיביות לא יכול להשית יותר מ-0.15% על העמית, מעבר לדמי הניהול הקיימים. מצד שני, אגף התקציבים באותו משרד אוצר דן בתוכנית שנועדה לעודד אותנו, המשקיעים המוסדיים, להשקיע בבנייה להשכרה, בתשתיות ובהון סיכון. יישום השקעות כאלה כרוך בהוצאות גדולות, וברור שהמוסדיים לא יוציאו את זה מכיסם. כלומר, מצד אחד אגף התקציבים רוצה לעודד השקעות אלטרנטיביות, ומצד שני אגף שוק ההון עושה פעולה הפוכה וחוסם ביצוע השקעות כאלה. רגולטורים צריכים לדעת מתי לפעול, אבל גם מתי לנוח. יש להם נטייה להראות שהם תמיד עושים משהו, הם משנים את כללי המשחק חדשות לבקרים, וזה מרחיק משקיעים זרים".
דיברתם על הצורך בשינויים תרבותיים, אבל הנחה היא ששינויים כאלה מתרחשים לאט, ואנחנו נשארים עם שלל ההצעות שנזרקו בחודשים האחרונים, כמו שינויים והארכה בימי המסחר, שינויי מיסוי ועוד. מה מתוכן יכול להשפיע על הגדלת הפעילות בבורסה?
סטפק: "אני חוזר על הצעות שכבר הצעתי בעבר, להכניס שחקנים חדשים – את הבנקים הן כעושי שוק והן כמשקיעים במניות, אחרי בדיקה יסודית ותוך מגבלות מסוימות. מהלך נוסף הוא הפיכת הבורסה לגוף עסקי. להושיב בראש הבורסה אנשים בעלי יכולת עסקית ושיווקית, שיכולים לתקשר עם משקיעים זרים ולעודד אותם לפעול כאן. צריך גם להוסיף פקודות מסחר שקיימות בעולם ולא קיימות אצלנו. לגבי התאמת ימי המסחר, אני בעד. כאשר הנהלת הבורסה הציגה את ההצעה להאריך את המסחר בשעה, אמרתי שאם מבצעים מהלך כזה, צריך לבטל במקביל את המסחר ביום ראשון ולהנהיג מסחר בימי שישי. הבעיה היא שזה כרוך בשינוי שבוע העבודה בישראל".
ירון: "לגבי ההחלטה להאריך את שעות המסחר, צריך להזכיר שהבורסה בתל אביב היא אחת הבורסות עם שעות המסחר הכי ארוכות בעולם, ולכן היה ברור מראש שבהארכת המסחר אין תרופה למחזורים הנמוכים. אם מספר השחקנים בשוק לא משתנה והכלים לא משתנים, התוצאה לא משתנה. כמות ההחלטות שמקבלים השחקנים בשוק לא משתנה עקב הארכת שעות המסחר, ולכן הארכתן היא מיותרת.
"בתחום המיסוי, יש להקדיש חשיבה להבדלים בין המיסוי על אפיקים לטוח קצר ולטווח ארוך. כאשר מסתכלים על התנהגות הציבור והיכולת שלו להתמיד לאוך שנים, קיימים אפיקים שבהם הציבור ידע להתמיד ולהרוויח הרבה כסף. בנדל"ן, למשל, הציבור לא מקבל החלטה כל שני וחמישי. מי שהתמיד בהשקעה בנדל"ן הרוויח הרבה כסף, ולא רק בשנים האחרונות אלא גם בטווח של עשרות שנים. גם בתחום הגמל והפנסיה עודדו את הציבור, והרגולטור התערב לדוגמה באמצעות איסור על פרסום תשואות לטווח קצר. לכן, גם במקרה הזה צריך לעודד את הציבור להתמיד יותר בהשקעות, כי בסופו של דבר אם הציבור מפסיד, זה לא מועיל לאף אחד".
סירקיס: "חשוב בהחלט לבצע שינוי בתפיסה העסקית של הבורסה ולבחון מחדש את המודל הארגוני שלה. ייתכן שצריך לבחון בפתיחות את ההפרדה בין הבעלות על הבורסה והחברות בבורסה, וכן לבחון שיתוף פעולה עם בורסות מערביות מובילות. לגבי ימי המסחר ושעות המסחר, אני מאוד בעד מעבר לשבוע מסחר של שני עד שישי ולהתחבר לשעות המסחר בלונדון. שעות המסחר לא צריכות להיות מאוד רחבות, אבל גם עבור המשקיעים הזרים וגם עבור לקוחות שפועלים במסחר הדואלי, התאמת שעות המסחר תהיה חיובית ותשפר את הסיכוי להיכלל במדדים המובילים.
"יש לעודד גם את פעילות האלגוטריידינג, שמהווה כיום אחוז גבוה מהמסחר במניות ובנגזרים, גם בארץ וגם בחו"ל. אחת הדרכים לטפל בזה היא לפתור את בעיית עמלת המינימום בבורסה בתל-אביב, שמהווה חסם משמעותי לשחקני אלגוטריידינג. בנוסף, יש לטפל גם בנושא ההשאלות. רוב מלאי ההשאלות מרוכז כיום בשני הבנקים הגדולים, ולחברי בורסה אחרים אין נגישות מלאה לאותם מאגרי השאלות. אם היה מאגר השאלות מרכזי, זה היה יכול להגדיל את הפעילות בשוק ולהוות מנוע צמיחה משמעותי בתחום הסחירות.
"כדאי לבחון גם רישום מכשירים שכיום אינם קיימים בבורסה. כמו שקיימים ADR בחו"ל, אפשר להציע מתכונת ישראלית – IDR. כלומר, יש בהחלט מספר פעולות שאם ניישם את רובן, נוכל להגיע בתוך פרק זמן סביר להגדלת נפח המסחר, בעיקר בשוק המניות שהוא הבעיה העיקרית".
איך מעודדים את החברות להנפיק בבורסה?
סטפק: "זו נקודה חשובה, כי הגדלת המחזורים בבורסה היא לא מטרה בפני עצמה. ברור שנשמח אם המחזורים הקיימים יגדלו מ-1.5 מיליארד שקל לשלושה מיליארד שקל, אבל אם המחזור הגדול הזה יהיה מרוכז ברובו בחמש-עשר חברות, לא עשינו כלום. הבעיה היא אכן כניסה של חברות חדשות לבורסה. בסופו של דבר, הבורסה אמורה להיות מקור לצמיחה ולגיוסי הון. קיימת בתחום הזה מעין מלכודת: כאשר המחזורים נמוכים, חברות שנסחרות מגיעות למסקנה כי אין להן תועלת בלהיות ציבוריות ומחליטות להימחק מהמסחר, ואז המחזורים ממשיכים לרדת. במקביל, חברות חדשות לא רוצות להיכנס לבורסה. פעם, להיות חברה ציבורית נחשב תעודת כבוד, וכיום זה השתנה. זו, אגב, תופעה שאינה ייחודית רק לישראל, היא משקפת במידה מסוימת גם את חוסר האמון של המשקיעים בעולם לאחר המשבר של 2008.
"אחת הדרכים לפתות חברות היא להגדיל את הכמות הצפה למסחר על ידי הטבות מס, ואפשר לבצע מהלכים כאלה באמצעות הוראות שעה למספר שנים. אם בעל שליטה שמחזיק כיום 80% ידע שהוא יכול למכור ולרדת מתחת ל-60% בתשלום מס מופחת, תהיה לו יותר מוטיביציה למכור את המניות. בנוסף, אפשר למשוך חברות לבורסה על ידי מיסוי מופחת. כיום, כאשר בעל חברה רוצה לרשום חברה לבורסה, הוא רואה בעיקר את החסרונות: חשיפה למתחרים, חשיפה לרגולציה, הוצאות גדולות ועוד. לעומת זאת, בעיני, היתרון היחיד שיש לבעל חברה פרטית בהפיכה לחברה ציבורית הוא הצורך להתנהל בצורה הרבה יותר מסודרת".
ירון: "בסופו של דבר, תפקיד הבורסה הוא לאפשר גיוס הון ממקורות חדשים. אם היא תהיה פעילה ויזרום אליה כסף חדש, ולא רק ההשקעות שמתגלגלות בה כיום, נראה שוק הון פעיל יותר. עבור חברה שמחפשת מקורות הון בלי לאבד שליטה, הבורסה היא מקום טוב לגייס כסף".
מהן ההערכות שלכם לשנת 2014 באפיקי ההשקעה השונים ובשווקים השונים, בארץ ובעולם?
ירון: "המדיניות שלנו היא לא לתת תחזיות לשנה קדימה, כי אנחנו לא מאמינים שקיימת יכולת חיזוי לטווחים כל-כך קצרים. התפקיד שלנו הוא לעשות את הכי טוב בכל מצב, לנהל את הסיכונים בצורה נכונה ולהשוות בין האלטרנטיבות השונות. אני מאוד מקווה שהציבור, שחלק ממנו מצטרף בחודשים האחרונים בגלל ריביות נמוכות ולא בגלל דברים אחרים, לא ייצא מההשקעה עם 'הזנב בין הרגליים', ומקווה שרמת האמון של הציבור בשוק ההון תגדל".
סירקיס: "זה מספר שנים, אנחנו נמצאים ברמת ריבית מאוד נמוכה, והיא צפויה להישאר ולא תיעלם בקרוב. קיימת אף סבירות שנראה עוד הפחתות ריבית על ידי בנק ישראל, כלומר שלא הגענו לסף התחתון של הריבית. זה גורם למעבר של כספים מהאפיקים הקצרים – השקליים, הצמודים והמט"ח – למניות ולאג"ח קונצרניות, ותנועת הכספים הזו משתקפת בין היתר בגיוסים הגדולים של קרנות הנאמנות. בעיני, חשובה תרבות ההשקעה, המשמעת והעקביות. חשוב שהלקוחות ייחשפו למרכיבי ההשקעה במידה ראויה, לא יפריזו ובעיקר לא ייסחפו לתזמונים שנובעים מכותרות בעיתונים. הגישה הנכונה, לאורך זמן, היא להישאר בחשיפה הרלוונטית גם בימים שבהם יש תחושה פחות טובה".
מהן הפרופורציות הנכונות בין השקעות בישראל ובחו"ל?
סירקיס: "עקרונית, אני חושב שראוי לפזר חלק משמעותי מתיק ההשקעות מחוץ לישראל, ואם מדברים על אפיק המניות, אז השקעה בסדר גודל של 50% ממרכיב המניות מחוץ לישראל היא הגיונית".
ירון: "אנחנו חושבים שכדאי לפזר לא רק את מרכיב המניות, אלא גם את מרכיב אגרות החוב. בתיק קלאסי שמושקע 20% במניות ומחצית מהמרכיב המנייתי בחו"ל, עדיין 90% מהתיק הכולל מושקע בישראל. בכדי להקטין את החשיפה הזו, ולאו דווקא מתוך חיפוש תשואה, נכון להפנות גם מהאפיק האג"חי להשקעה בחו"ל".
סטפק: "כאשר בודקים כיום את התמחור של שוקי המניות, קשה להגדיר את המחירים בשוקי העולם כזולים. עוצמת העליות בעולם ועוצמת ההתאוששות בכלכלה העולמית לא תואמים, וצריך להיות מהלך של התאמה – בין אם מצד מחירי המניות ובין אם מצד הכלכלה. הכלכלה האירופאית עדיין בדשדוש. לעומת זאת, הכלכלה האמריקאית עדיין לא מיצתה את פוטנציאל הצמיחה שקיים בה, ומכאן לדעתי גם יבוא חלק מהתהליך ההתאמה הזה.
"ההסבר לרמת השערים טמון בתנאים הפיננסיים – ריבית נמוכה ותשואות לפדיון של אג"ח ממשלתיות. בישראל, רמת התמחור יותר נוחה. אמנם קיימים גם סיכונים גיאופוליטיים, אבל אני מרגיש יותר נוח עם רמת התמחור בישראל. לכן, אני מאמין (זו דעתי האישית שלא משקפת בהכרח את מדיניות ההשקעה במיטב דש), שהחלוקה באפיק המניות צריכה להיות שני-שלישים בישראל ושליש בעולם.
"לגבי הפיזור הגיאוגרפי בעולם, אם בעבר חשבתי שעל כל שקל שמשקיעים באירופה, יש להשקיע שלושה שקלים בארה"ב, כיום היחס הוא אחד לשניים. כלומר, המשקל של אירופה עדיין נמוך יותר, אבל הפער הצטמצם. לגבי השווקים המתעוררים, אני מאוד חשדן, ומציע לא להשקיע – לא בברזיל, לא בהודו ולא בסין. ברזיל והודו סובלות מבעיות קשות ואני לא מאמין בצמיחה שלהן, ובסין אני רואה מוקד לבעיות קשות שעלולות להתפתח למשבר בתוך שנתיים-שלוש.
"אני מסכים שחשיפה לאג"ח קונצרני בחו"ל מומלצת לא מטעמי תשואה אלא מטעמי פיזור וחשיפה למט"ח. אני מאמין שהדולר יתחזק גם בעולם וגם בישראל, ובנק ישראל 'לא יתן לו' לרדת מתחת ל-3.5 שקלים. מרכיב של 10%-15% מתיק ההשקעות במט"ח, באמצעות השקעה באג"ח קונצרניות בחו"ל, בלי לצפות לתשואות, הוא חלק מפיזור הסיכון".