נציגי הבנקים הבינלאומיים, הפועלים בישראל, מדברים על סבך הרגולציה שאיתה הם מתמודדים – מול שלל הגורמים בישראל ומול הגברת הרגולציה על בנקים בעולם
הבנקאות הבינלאומית הציבה את ישראל "על המפה" בעשור האחרון, ולא מעט בנקים עם נוכחות גלובלית מקפידים לטפח שלוחה בישראל – אם ברשיון בנקאי מלא, אם כנציגות הפועלת כחברה בע"מ, ולפעמים רק דרך אנשי שיווק מקומיים. נציג הבנק השוויצרי UBS הבהיר זאת בפשטות בחודש נובמבר האחרון: "בישראל יש 500 מיליארד שקל שמחפשים השקעות" – ומוסד פיננסי שמכבד את עצמו צריך להגיע קרוב לסכומים הנכבדים האלה.
הגופים הפיננסיים הזרים הפועלים בישראל הם בעלי ניסיון רב בניהול שלוחות במקום מרוחק ממטה החברה האם. הם נתקלים כאן, כמו במקומות אחרים בעולם, בתרבות ארגונית שונה, בסביבה עסקית זרה, ובאתגרים שונים שאחד הבולטים בהם הוא הסביבה הרגולטורית על חוקיה הייחודיים.
עו"ד רינת ריגלר-מלכה, היועצת המשפטית של Citi בישראל, מתארת פעילות בנקאית המתבצעת מול בנק ישראל, הרשות לניירות ערך, והבורסה לניירות ערך בתל אביב. לסיטי גם פעילות שאינה בנקאית, הכוללת מרכז מחקר ופיתוח גדול באישורו של המדען הראשי.
"סיטיבנק הוא בנק אמריקני הכפוף לחוקים בארה"ב. בנוסף, זהו בנק מהגדולים בעולם עם שלוחות בכל רחבי העולם, וניסיון רב עם שונות רגולטורית בחלקי עולם שונים", אומרת ריגלר-מלכה. "לסיטי קשת של חברות בנות שבאמצעותן הוא פועל. הפעילות בישראל היא בעיקרה בנקאית, אך גם כוללת פעילות בשוק ההון וכן את מרכז הפיתוח. הגופים באמצעותם פועל סיטי בישראל הם תאגידים אשר התאגדו במדינות שונוות, כגון ארה"ב, אנגליה וישראל, ואשר מפוקחים על ידי רגולטורים שונים הן בישראל והן בחו"ל.
"המדיניות של סיטי נוקטת בגישה ידידותית לרגולטורים ושיתוף פעולה", מסבירה ריגלר-מלכה. "באופן טבעי, נוצרים אתגרים וקשיים מעצם העובדה שמחד, סיטי הוא גוף מפוקח על ידי רשויות שונות ברחבי העולם והקבוצה מסועפת ומורכבת כשלעצמה, ומאידך הרגולציה הישראלית מותאמת מטבע הדברים בעיקר למבנה הבנקאי ושוק ההון הישראלי כמו גם לפרקטיקה המקומית".
דורון אברבוך, מנכ"ל קרדיט סוויס בישראל, מתאר את הדרך שבה החברה האם שלו מתמודדת עם רגולציה שונה במקומות שונים בעולם: "הרגולציה על בנקים היא קשוחה בכל העולם. עם זאת, בקרדיט סוויס, כאחד המוסדות המובילים בבנקאות העולמית, קיימת מערכת רגולטורית פנימית עם תקנים וסטנדרטים קשוחים במיוחד. אנו פועלים בעשרות מדינות שונות, שבכל אחת מהן יש סדרה של כללים רגולטוריים משלה. הכלל הארגוני אצלנו הוא שבכל מקום שיש פער בין הסטנדרט הפנימי שלנו לבין הסטנדרט המקומי, הסטנדרט הקובע יהיה המחמיר שבין שניהם, כלומר הסטנדרט שלנו משמש כציון מינימום".
בעוד הנוכחות של סיטי היא פעילות בנקאית לכל דבר, קרדיט סוויס בחר לפעול בישראל באמצעות נציגות שאינה בנק מסחרי. "פעילותנו בישראל כוללת בנקאות פרטית לצד בנקאות השקעות", מסביר אברבוך, "אך הנוכחות של קרדיט סוויס בישראל אינה כבנק, אלא כנציגות מקומית עם רשיון שיווק למטרות בנקאיות. בתחום בנקאות ההשקעות, אנו נמצאים כאן כדי לשווק את שירותי הייעוץ הגלובליים שלנו. קרדיט סוויס אחראי לכמה מעסקאות המיזוגים והרכישות הישראליות הגדולות ביותר וכן לעסקות מימון גדולות המתבצעות בחו"ל, תחת הרגולציה המיושמת בארצות הברית, בבריטניה או במדינות האיחוד האירופי.
"כאשר המדובר בבנקאות פרטית, הנציגות המקומית שלנו כפופה לחוקי החברות בישראל. השיווק של שירותים ומוצרים השייכים לשוק הון כפוף לכללי רשות ניירות ערך בישראל. כך לדוגמה, אם אנחנו מציעים השקעה פרטית בחברה ישראלית ליותר מ-34 ניצעים, יש להכין תשקיף על פי הכללים הנהוגים בישראל".
עו"ד רינת ריגלר-מלכה מזהה בסביבה הישראלית רצון מוצהר לפתוח את השוק לשחקנים זרים על מנת להגביר את התחרות, והבנה לעובדה שבעולם הגלובלי רצוי לצמצם את החסמים במעבר בין מדינה למדינה.
"הרגולטורים הישראלים ערים לצורך להיות קשובים לצרכיהם של הגופים גדולים מחו"ל שכפופים לרגולציות מחמירות באירופה או בארצות הברית. החקיקה הישראלית מתכנסת לאחרונה להתאמה לתקנות המקובלות ב-OECD לאור קבלתה של ישראל לאירגון, אך קיימת אף נכונות להכיר גם בתקנות אמריקאיות", היא מסבירה.
"המבנה של בנקים גלובליים כגון סיטי הוא מטריציוני – כל מחלקה מדווחת לממונה עליה בחו"ל, ולעיתים שתי מחלקות הנמצאות באותו משרד בישראל מדווחות למדינות שונות: מנהל הסיכונים הראשי יכול לשבת בארה"ב, מומחי ההשקעות באנגליה ומנהלי הבנקאות הפרטית בשווייץ. זהו מבנה שקשה לרגולטור הישראלי להתמודד איתו, אך נעשים מאמצים לקדם את ההתאמות לסטנדרטים הבינלאומיים, שגם הם לא אחידים בכל מקום", אומרת ריגלר-מלכה.
כדוגמה לנושא שהוטמע בהצלחה תוך שיתוף פעולה מלא בין בנק ישראל, איגוד הבנקים בישראל ובנקים זרים ויועצים בתחום, היא מביאה את סוגית ניהול סיכוני הסביבה, שהיתה חדשה יחסית בישראל. בתחום זה נציגי בנקים מישראל נסעו לסמינר בלונדון ביוזמת איגוד הבנקים, תוך שיתוף פעולה קולגיאלי עם בנקים בחו"ל, לרבות סיטיבנק. סיטיבנק מיישם את ניהול הסיכונים בהקשר זה מזה שנים והנו פעיל בארגונים בינלאומיים בתחום איכות הסביבה.
נציגי סיטי, כמו נציגי כמה מהבנקים הישראלים, תמכו בהנחיה כללית של בנק ישראל הכוללת את מסגרת הקריטריונים לפיהם על מנהלי הסיכונים בכל בנק לפעול, בעוד שהיו בנקים מקומיים אשר נטו להנחיות מפורטות יותר. במקרה הזה התקבלה העמדה התומכת בהנחיות כלליות. "מבחינתנו, זה היה נסיון חיובי ומעשיר: היינו בשיח שבו הקשבנו וגם הקשיבו לנו, יכולנו לתרום מנסיוננו ולקבל גם את הדרישות הנובעות מהצרכים המקומיים, ובד בבד להמשיך לפעול בהתאם לנהלים קיימים בארגון", אומרת ריגלר-מלכה.
ככלל, נראה שהיועצים המשפטיים של הבנקים הנוגעים בדבר מתרשמים שהרגולטורים הישראלים עושים מאמצים רבים להבין, להתעדכן ולאפשר פעילות תוך עמידה בתקנות. למעשה, התקנות הישראליות עוברות כל העת תהליכים של התאמה והתחדשות גם כדי להתאים לרגולציה, אך גם תוך הבנה של הצרכים של הבנקים הזרים המבקשים לפעול מול לקוחות ישראלים.
"יש הכרה בכך שברגע שאתה מוכר ומפוקח במדינה אחרת כמו אנגליה או ארה"ב, הרגולטור מוכן להתחשב במסגרת דרישותיו בכך שחלק גדול מהם אנו כבר ממילא מקיימים", אומרת ריגלר-מלכה. "ואולם קיימים גם מקרים בהם להחלטות אלה יש השלכות על גופים אחרים, אשר אינם מפוקחים באופן מספק או שאין להם נציגות בישראל, וזאת על אף היותו של הבנק הזר מפוקח וראוי, אפילו אם שמרני בנהליו, דבר אשר יכול להשפיע על היקף פעילותו בארץ בסופו של דבר."
"במקרים אלו, ההתמודדות של הבנק הזר היא לא רק מול הרגולרטור הישראלי, אלא גם מול הקולגה בחו"ל שמתקשה להבין מדוע פעילות אשר מותרת בשווייץ, באנגליה או מקום אחר באירופה במתכונת דומה, לא יכולה להתנהל גם בישראל או מצריכה עמידה בתנאים יחודיים".
הנציגות הישראלית מוצאת עצמה לעיתים קרובות כגוף מתווך בין צרכים ודרישות של המערכת הישראלית מזה והמערכת העסקית המסועפת של החברה האם בחו"ל מזה. בצד הישראלי הקשיים נובעים מחוסר ההיכרות של הרשויות הישראליות עם מערכות גלובליות כל-כך מסובכות המורכבות מעשרות רבות של חברות בנות הרשומות במקומות שונים בעולם. בצד הבנק הגלובלי, בעלי תפקידים בחו"ל עשויים לגלות חוסר סבלנות מול מה שנראה להם כעומס בירוקרטי מיותר הנובע מהדרישות המקובלות בישראל.
בנקאים שאיתם שוחחנו, סיפרו שגופים המשמשים כחברי בורסה במדינות שונות ובתוך כך גם בישראל, בין במישרין בין באמצעות חבר בורסה אחר, נדרשים להתמודד עם דרישות משפטיות, מהותיות, טכניות או פרוצידוראליות, השונות ממדינה למדינה, בעוד הפעילות עצמה היא זהה.
כמן כן, לכל רשות, כאמור, התרבות הפיקוחית והפרקטיקה אשר התפתחו עם השנים. כך למשל, רשות במדינה אחת תנקוט בגישה המאפשרת לחבר בורסה חופש פעולה בתוך מסגרת התקנות החלות מכוחה, ואילו אחרת תנקוט בגישה פטרנליסטית יותר המקבלת ביטוי ברמת התערבות גבוהה יותר בפעילותו. החבר לעומת זאת, יידרש להתאים את עצמו גם לזו וגם לזו, על כל המשמעויוות התפעוליות, עסקיות, כספיות, ארגוניות או ניהוליות הנובעות מכך.
מקרים נוספים בהם נתקלים הבנקים הזרים בעיכובים, הם בנושאים בהם הרגולטור טרם ראה לעיני רוחו את ההתאמה הנדרשת לפעילות המקומית או למאפיינים הגלובאליים של הפעילות, או בנושאים המצריכים שיג ושיח בין הרגולטורים השונים.
שונות נוספת קיימת בפעילויות אשר טרם נרכש בהן הניסיון הראוי, או שטרם התאימו השחקנים המקומיים עצמם לפרקטיקה הבינלאומית. הסכמים בינלאומיים, כגון ה-ISDA בנגזרים או ה-GMSLA בהשאלת ני"ע, טרם השתרשו בישראל בנוסחם הגלובאלי, והשימוש בהם אינו נגיש דיו. גם כאן נדרש הגוף הזר להסביר בתוך הבית, מדוע הסכם המקובל ברחבי העולם אינו יכול להיחתם עם לקוח בישראל, ומדוע הווריאציה המקומית היא זו שייאלץ לתרגם ולאשר פנימית טרם החתימה, אם בכלל.
דורון אברבוך: "כללית, כבנקאים אנו מרגישים בתקופה הנוכחית הכבדה ומורכבות רבה יותר של הרגולציה בכל המדינות שאנו פועלים בהן. המשברים הקשים שעברו על ענף הפיננסים שכנעו את הרגולטורים שעליהם לרדת יותר ויותר לפרטים של הפעילות הבנקאית. הרשויות בישראל עוקבות מקרוב אחר ההתפתחויות בחו"ל ואנו יכולים לצפות לכך שהתקנות הבינלאומיות יאומצי גם לסביבה הישראלית בפער זמן לא גדול.
"החל מראשית שנת 2013 נכנסות לתוקף דרישות לדיווחים יותר מפורטים ומגבלות חדשות. הדבר הזה נכון הן לגבי הפעילות באירופה והן לגבי הפעילות בישראל. רשות ניירות ערך בישראל אף היא החמירה והרחיבה את הדרישות לדיווחים. אם בעבר נהגנו להציג דוחות שנתיים, החל מהשנה הנוכחית נצטרך להציג דוחות רבעוניים.
"הדרישות לדיווחים נוספים כמובן מגבירות את העומס על המשאבים שלנו. אנו במיוחד שמים לב שכאשר כללים זהים חלים על גופים קטנים וגם על מוסדות מאוד גדולים, הגופים הקטנים סובלים יותר באופן יחסי. אנו חייבים, למשל, לספק מידע על מספר הלקוחות שאיתם אנו עובדים בישראל על בסיס רבעוני. זוהי מטלה די מסובכת, ואין לשכוח גם שכל הדיווחים חייבים להיות בעברית, למרות שרוב העבודה שלנו היא מול גופים בחו"ל".
אחד התחומים שגורמים מזה זמן רב "כאב ראש" עז במיוחד הוא תחום שיווק קרנות נאמנות זרות. "תיקון 15 לחוק השקעות משותפות בנאמנות" עבר כבר, אך בשטח לא ברור עדיין אם בנקים כמו סיטי ו-HSBC יוכלו למכור קרנות כאלה ישירות ללקוחות בארץ. רשימת הדרישות – לתשקיף, לחשיפת נושאי משרה, ועוד – לכל אחת ואחת מהקרנות האלה, תוך התעלמות מכך שהמוסד הבנקאי בחו"ל כבר עשה את כל הבדיקות האלה בהתאם לרגולציות בארצות המוצא – מכבידה מאוד על השאיפה להציג מאות ואלפי קרנות מח"ל ללקוח הישראלי.
במכירת קרנות זרות רואים הבנקים הזרים בצדק תחום שבו יש להם ייתרון יחסי על הבנקים בארץ, לאור היכרות וניסיון של שנים רבות עם יצרני המוצרים הפיננסיים האלה. "סיטי אימץ גישה שמרנית ביותר לשיווק או ייעוץ של קרנות נאמנות, אך כרגע עדיין לא מתאפשר לנו לשווק קרנות בארץ", אומרת ריגלר-מלכה.
לעומת זאת, היא מצביעה על תחום שבו הרגולטור גילה הבנה רבה לכך שקיימים סטנדרטים גבוהים במוסדות פיננסיים מסויימים. "הרשויות בארץ בודקות את ההוראות החלות בחו"ל, ודרישות הסף המחייבות שהרגולטור הישראלי דורש מן הסתם חלות כבר על המוסד הבנקאי בחו"ל. כך למשל, יש כמובן התניה שהמוסד איננו נתון לתביעות והליכים משפטיים מסוג מסוים; בעלי התפקיד חייבים להוכיח נקיון כפיים; ושביטוחי הדירקטורים הולמים את הדרישות של הרגולטור הישראלי. בכל נושא הביטוח הצלחנו לשכנע כי הדרישות שאנו מקיימים בבריטניה עונות על כל הצרכים של הרגולטור הישראלי".