תחת כותרת סתמית לכאורה של חוזר שפרסם באחרונה הפיקוח על הבנקים, "יישום דרישות לפי נדבך 3 של באזל – גילוי ביחס כיסוי נזילות", נמצאים מספר שינויים שעשויים להיות בעלי השפעה לא מבוטלת על עולם הריבית בישראל – הן על הפקדונות והן על האשראי.
יחס כיסוי נזילות במערכת הבנקאית נועד לקבוע רמת נזילות מינימלית לכל בנק, ובדומה ליחס הלימות ההון, הפיקוח רשאי לדרוש מבנק מסוים יחס כיסוי נזילות גבוה יותר מהיחס המינימלי. הבנקים נדרשים למדוד יחס כיסוי במט"ח בלבד ויחס שכולל את כל המטבעות, שקלים ומט"ח ביחד. היחס הזה אמור לבדוק את אחוז הכיסוי, כלומר כמה נכסים נזילים יש לבנק ביחס לתזרים מזומנים יוצא בתרחיש קיצון.
יחס כיסוי הנזילות נקבע עד כה לפי הוראה 342 של הפיקוח, שפורסמה לפני כעשור. ההוראה חייבה כל בנק לבנות מודל בהתאם לחוות דעת מומחים, ולפיו נבנו הערכות איזה אחוז מהפקדונות עלול לצאת מהבנק בארבעה תרחישים שהוגדרו על ידי הבנק – תרחיש אחד רגיל ושלושה תרחישי קיצון: תרחיש ספציפי שבו רק אותו בנק נקלע למשבר, תרחיש מערכתי שבו כלל המערכת הבנקאית נמצאת במצב משברי ותרחיש משולב שהינו שילוב של שני תרחישים הקודמים. לפי התרחישים האלה, כל בנק הגדיר את האופן שבו הוא יתגונן בפני כל משבר.
המודלים שנקבעו לפי הדרישה של הוראה 342 עדיין קיימים, אבל בעקבות המשבר הפיננסי העולמי בשנת 2008, החלו ליישם בעולם מודלים חדשים בתחום הנזילות. היישום מתבצע במסגרת מסמך באזל III, כאשר אחת הרפורמות המרכזיות היא פיתוח תקן מזערי לנזילות, המכונה יחס כיסוי נזילות (LCR). התקן הזה דורש מהבנקים להחזיק מלאי הולם של נכסים נזילים באיכות גבוהה, לא משועבדים, הניתנים להמרה למזומן בקלות ובמהירות תוך הפסד ערך קטן, כדי לענות על צרכי הנזילות בתרחיש קיצון של נזילות שנמשך 30 יום.
בעקבות הנחיות באזל III, שפורסמו בינואר 2013, החלו בנקים בעולם ליישם מודלים חדשים בתחום הנזילות. גם הפיקוח על הבנקים בישראל אימץ את המלצות באזל, ולאחר ביצוע סקר במערכת הבנקאית, במטרה לאמוד את ההשפעה על המערכת, פורסמה כאמור, לפני מספר חודשים, טיוטת הוראה חדשה בנושא יחס כיסוי נזילות. כללית, הנטייה של הפיקוח בישראל היא לאמץ את באזל III עם החמרות מקומיות.
ההוראה החדשה של בנק ישראל מתוכננת להיות מיושמת בשלבים, החל מאפריל 2015. בשלב זה חברות כרטיסי האשראי לא נדרשות למלא את ההוראה וימשיכו לעמוד בתנאי ההוראה הקיימת (342), ובהמשך ייקבע להן מודל כמותי פיקוחי שיותאם למאפייני הפעילות שלהן.
אירית נימברגר, ראש אגף ניהול התחייבויות וסיכונים פיננסיים בבנק לאומי, אומרת: "נושא הנזילות אינו חדש, הרי אנחנו מנהלים אותו במשך שנים, ותמיד היו מודלים לניהול הנזילות באמצעותם בחנו את רמות הנזילות גם במקרי קיצון. החשש במקרה של התממשות מקרה קיצון הוא שאנשים יתחילו למשוך כספים מפקדונות הבנקים אשר משמשים כמקורות לאשראים ולהשקעה בנכסים. לכן, יש לבחון האם יש לנו כרית נזילות שתוכל למממן את התזרים הצפוי מהפקדונות. אם מדברים לדוגמה על בנק לאומי, יש לנו בסך הכל פקדונות של כ-280 מיליארד שקל, מתוכם 28 מיליארד דולר במט"ח וכל השאר שקלים. אנחנו מהווים בתחום הזה כ-30% מהמערכת".
על פי ההוראה, הבנקים מחויבים לנהל ולעמוד ביחס הכיסוי במט"ח ולפי כל המטבעות ביחד (שקל ומט״ח). במידה וקיים עודף בשקלים וחוסר במט״ח, בנק ישראל אינו מאפשר להניח רכישת מט״ח מעודפי השקלים. הנחת עבודה של בנק ישראל היא שלא ניתן יהיה לרכוש מט״ח משקלים, וזאת למרות הר הדולרים שברשותו. מנגד, כן ניתן יהיה לרכוש שקלים תמורת מט״ח, במידת הצורך.
היתרון ברפורמה שמבקש להנהיג בנק ישראל הוא האחידות. היא יוצרת כללים זהים בכל המערכת ולא מותירה הרבה מקום לשיקול דעת, בשונה ממצב שבו כל בנק יכול להחמיר יותר או פחות, בהנחות שלו, לפי שיקול דעתו. אבל לצד היתרון הזה, במערכת הבנקאית מוצאים בה גם חסרונות. אחת הטענות בבנקים היא, שבנק ישראל הלך רחוק מדיי ויצר החמרה מיותרת מעבר להחמרה שכבר נקבעה במסמך באזל III. הטענה היא שהפיקוח אינו מביא בחשבון שמבחינת שוק השקלים, ישראל היא משק סגור, כי אין אלטרנטיבות לשקלים, ומספר הבנקים בישראל מאוד קטן.
נימברגר: "אומרים לך שאתה צריך להניח כי בהינתן משבר הלקוחות הפיננסיים מושכים 100% מהכסף. המשמעות היא שאם לקוח משקיע בבנק 100 שקל, הבנק צריך להשקיע אותם בנכס הכי נזיל. גם אם אתה מעמיד אשראי קצר, הפיקוח אומר שהבנק צריך להניח שרק 50% ממנו חוזר. נניח שלקוח פיננסי הפקיד בבנק פיקדון לחודש והבנק רוצה לתת אשראי בדיוק לחודש. למעשה, הבנק לא יכול לתת את האשראי הזה, כי ניתן להשתמש רק ב-50% מהפיקדון. אבל אם הלקוח ימשוך את הכסף, מה הוא יעשה – ילך לבנק אחר? הרי אם כולנו במשבר, זה מצב לא סביר".
הבנקים מתנהלים, כאמור, בתחום הנזילות לאורך שנים לפי המודלים הקיימים ונהנים מרמת נזילות גבוהה ומפיזור גדול של מקורות, כך שלכאורה השפעת ההוראה החדשה של הפיקוח לא אמורה להיות דרמטית. "אבל בסופו של דבר", אומרת נימברגר, "זה ישפיע, כי לא נוכל לשלם על הפקדונות של הלקוחות הפיננסיים כפי ששילמנו קודם, לא נוכל להעמיד אשראי כפי שהעמדנו קודם וניאלץ להשקיע בנכסים יותר נזילים. כלומר, תהיה השפעה על הלקוחות המוסדיים שלא יוכלו לשלם ללקוחות שלהם את הריבית שהם משלמים, כך שמי שייפגע בסופו של דבר הוא ציבור הלקוחות".
אחד המוצרים הפיננסיים שעשוי להיפגע מהשינוי הוא הקפ"מ – מוצר פיננסי חדש שיזמה רשות ניירות ערך, שהוא למעשה קרן נאמנות סולידית שתשקיע אך ורק בפקדונות כספיים קצרים בבנקים, תוך ניצול היתרון לגודל של הגופים המוסדיים, כדי לקבל ריביות טובות יותר עבור ציבור הלקוחות.
ההבדל בין קפ"מ לקרן נאמנות כספית הוא בכך שהקפ"מ יכול להימכר ללא ייעוץ השקעות, אבל מבחינת הוראות הנזילות החדשות שני המוצרים האלה זהים. הלקוחות משקיעים בתעודה שמנפיק להם גוף מוסדי והוא מפקיד את הכסף בבנק. לכן, התוצאה תהיה שהמוסדיים לא יוכלו לשלם ללקוחות שלהם את הריביות שהם משלמים כיום. כיום, בגלל הריביות הנמוכות, יש הסטה של כספים לשוקי ההון, אבל כאשר הריביות יחזרו לרמות הנורמליות ויהיה ביקוש יותר גדול למוצרים מהסוג הזה, האטרקטיביות שלהם תפחת.
מה צפויה להיות ההשפעה בתחום האשראי?
נימברגר: "האחוזים שנקבעו ברמת המערכת הבנקאית הם מאוד גבוהים. מדובר במערכת סגורה, הכסף נשאר בבנק, וזה עלול לפגוע במתן אשראי. יש סכנה שמערכת הבנקאות לא תוכל לספק אשראי בהיקפים הנדרשים, עד כדי מחנק אשראי. זה ידחוף חברות לשוק ההון, ומי יקנה אותן? גברת כהן מחדרה, דרך קרן הפנסיה שלה. כך שבסופו של דבר, המהלך עלול לפגוע בלקוחות. כבר כיום יש בעיה בתחום האשראי, בגלל דרישות הון ורגולציה, כך שההשלכה תהיה בסופו של דבר על כל המשק".
להוראה החדשה צפויה להיות השפעה שונה על הבנקים, מאחר שמבנה המקורות ויחסי אשראי-פקדונות שונים בין הבנקים. ההשפעה על הבנקים היותר קטנים צפויה להיות משמעותית יותר, ולכן לחלק מהבנקים הקטנים יהיה יותר קושי להתחרות מול הגדולים יותר. עם זאת, התחרות במגזר הלקוחות הקמעונאיים, שהתחזקה בשנים האחרונות, צפויה להמשיך להתחזק, מאחר שהרגולטורים רואים את הלקוחות האלה כיותר יציבים ופחות רגישים למשברי קיצון.
את הלקוחות הקמעונאיים מחלקים לפי יתרת הפקדונות בבנק. לדוגמה, אם היתרה של כלל הפקדונות של הלקוח בבנק הינה עד חצי מיליון שקל, אז מניחים שבתרחיש קיצון רק 5% מהסכום יימשך, כך שהבנק יכול להשתמש ב-95% מהכסף למתן אשראי (אם מתעלמים לצורך הדוגמה מחובת הנזילות). מחצי מיליון ועד 5 מיליון שקל השיעור עולה ל-10%, וממשיך לעלות בהדרגה עד 20%.
הפיקוח הבהיר לבנקים, כי שיעורי המשיכה של פקדונות קמעונאיים יופעלו על פי הסכום הכולל של הפקדונות על בסיס לקוח ועל כל סכום הפיקודן, ולא באופן מדורג. כלומר, אם לדוגמה סכום הפיקדון שמפקיד לקוח קמעונאי הוא 6 מיליון שקלים, שיעור המשיכה יהיה 15% על כל היתרה.
ההנחה היא שככל שללקוח יש פקדונות בסכומים גדולים יותר, הוא יותר רגיש ואז אחוז המשיכה בתרחיש קיצון יהיה יותר גדול, כאשר בפקדונות של גופים פיננסיים ההנחה היא ש-100% מהפיקדון ייצא מהבנק. לקוח פיננסי מפקיד בבנק לתקופות קצרות, ולכן הכספים האלה לא יכולים לשמש את הבנק למתן אשראי. כאשר מדובר בלקוח עסקי השיעור הוא 40%, כלומר הבנק יכול לתת אשראי בערך של 60% מהפיקדון.
במגזר הקמעונאי, הרפורמה שמבקש לבצע הפיקוח מניחה אחוזי משיכה גבוהים גם בהשוואה לבאזל III. באזל מניח טווח שבין 3% ל-10%, בעוד שבנק ישראל קבע, כאמור, טווח שבין 5% ל-20% על פקדונות קצרים של עד חודש, ומעבר לזה דורש שהבנקים יחזיקו 3% נוספים על פקדונות שאורכם יותר מחודש.
התוצאה היא שאם עד כה הבנקים היו מוכנים לשלם ללקוח ריבית יותר גבוהה, כדי שיפקיד לתקופות ארוכות יותר, ההוראה החדשה מצמצמת את התמריץ הזה – צעד שמנוגד לכל המטרות של חסכונות לטווח ארוך.
מהי התוצאה של מעבר כספים מפקדונות בנקאיים למוצרים של המוסדיים?
נימברגר: "כיום, קיימים פקדונות של גופים פיננסיים במערכת הבנקאית בהיקף של למעלה מ-110 מיליארד שקל, וזאת, בין היתר, בעקבות מעבר של כספים מפקדונות לקרנות כספיות. התוצאה היא שאותו כסף שהיה של לקוח קמעונאי והופקד בפיקדון בנקאי, עם הנחת משיכה של 5%, עבר ללקוח פיננסי עם הנחת משיכה של 100%. כלומר, אותו כסף עשה למעשה סיבוב בין שני סוגי לקוחות של הבנק, ובעקבות הסיבוב הזה הצטמצמה האפשרות של הבנק להעניק אשראי בגין הסכום הזה. האטרקטיביות של הפיקדון לגופים הפיננסיים ירדה מאוד, בגלל המגבלות של מתן אשראי שמבוסס על הפקדונות האלה".
איך בונים תרחישי קיצון בתחום הנזילות?
נימברגר: "זהו אחד הקשיים. כאשר מדברים על סיכוני אשראי, קיימים מודלים לפי סוגי ההלוואות ומאפייני הלקוחות, ואפשר לבחון התפתחויות בהלוואות השונות לאורך זמן ולבדוק מה קורה בזמנים של משברים פיננסים, מלחמות וכו'. בתחום הנזילות מתמודדים עם מציאות אחרת. איך נבדוק כמה כסף ייצא מפקודונת הציבור בתרחיש קיצון? אין לכך היסטוריה. גם אין מידע מפורט על מה שקרה בחו"ל בתרחישים כאלה".
האם בתרחישי קיצון הבנקים יוכלו להשתמש בכספים שמוחזקים במסגרת חובת הנזילות?
נימברגר: "זו אכן עוד בעיה. בהתאם לסעיף 38 לחוק בנק ישראל, מוטלת על התאגידים הבנקאיים חובת נזילות, כלומר חובה להחזיק נכסים נזילים כרזרבה בהתאם להוראות הנזילות. נכסים נזילים מוגדרים כחלק מבסיס הכסף וכוללים את המזומן שבכספות הבנקים ואת חשבונות העו"ש של הבנקים בבנק ישראל. שיעור חובת הנזילות תלוי בסוג הפיקדון: 6% על פיקדונות עו"ש, 3% על פיקדון לטווח של שבוע עד שנה. כלומר, על כל שקל שהלקוח מפקיד לתקופה של עד שנה אנחנו מחזיקים בין 3% ל-6% בבנק ישראל.
"סדרי הגודל שמופקדים בבנק ישראל בגין חובת הנזילות מסתכמים בכ-35 מיליארד שקל. ההפקדות האלה נועדו במקור למצבים קיצוניים, ועכשיו בנק ישראל קובע כי גם בקרות תרחיש קיצון אסור לבנקים לגעת בסכומים האלה. זה לא נשמע הגיוני. אין סיבה שבמצב קיצון לא ישחררו את הכסף הזה".
איך אמור להתבצע יישום ההוראה החדשה?
נימברגר: "היישום עצמו לא פשוט. הבנקים נדרשים לסווג לקוחות לפי סוג וגודל ולבנות את כל הדוחות. בנק ישראל מחייב אותנו לדווח על הנזילות על בסיס מאוחד. המשמעות היא שהבנקים אמורים לקבל מכל שלוחה בארץ ובחו"ל דוחות יומיים במתכונת שנדרשת, עם הפילוח הנדרש ולדווח על בסיס מאוחד. הדיווח יתבצע על בסיס חודשי, אבל המידע צריך להתבסס על ניתוח דוחות יומיים.
"זה יוצר בעיה בהתנהלות מול שלוחות בחו"ל. הבנקים אחראים על השלוחות שלהם בחו"ל ומחויבים לדאוג בכל רגע לכל דולר שייחסר בשלוחה בחו"ל. כל השלוחות מתנהלות לפי רגולציה במדינות שבהן הן פועלות ובהתחשב בדרישות רגולציה בארץ. לאור זאת, לא ברור מה הטעם באיחוד הדיווחים של השלוחות. הרי בכל מקרה, גם אם יש לדוגמה עודפים בשלוחה בארה"ב, לא ניתן להביא אותם לארץ, בגלל מגבלות של הרגולציה האמריקאית, אז לשם מה צריך להקשות על הבנקים בחיבור הזה".
לשינוי צפויה להיות השפעה גם על אגרות החוב של הבנקים. על פי באזל (גישה שאומצה גם על ידי הפיקוח בישראל), אגרות חוב של בנקים אינן מסווגות כנכסים נזילים הניתנים למימוש בתרחיש קיצון, ולכן אינן נכללות בכרית הנזילות לצורך ה-LCR. על מנת לעמוד ביחס הנדרש, הבנקים יצטרכו למכור נכסים מסוג זה ולהחליפם בנכסים הניתנים להכללה בכריות הנזילות. סביר להניח שכתוצאה מכך אגרות החוב של בנקים ירדו ואחרות יעלו.